Ask The Rabbi

נושא: תפילה

ציפורניים בהריון

האם מותר לזרוק ציפורנים במקום שאין חשש שיעברו שם נשים בהריון?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם כל חשש איסור זריקת ציפורנים הוא רק מצד נשים בהריון. ב) במקרה שנפל ציפורן על הרצפה, האם יש תקנה באיזה אופן שהוא כדי שלא יזיק.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן רס סעיף ד, שאדם השורף את הציפורנים שלו הוא חסיד, ומי שקובר אותם הוא צדיק, ואדם הזורק אותם הוא רשע. והטעם הוא משום שמא תעבור עליהם אישה שהיא בהריון, ותפיל את ולדה.
אבל מותר לזרוק אותם בבית המדרש וכיוצא בו, בכל מקום שאין נשים מצויות לעבור שם, ואין לחשוש שמא יכבדו אותו מקום וישליכו את הציפורנים החוצה ותעבור עליהם אשה עוברה. מאחר ואף אם תעבור עליהם לא יזיקו לה כלום, כי אינם מזיקות אלא כאשר הם באותו מקום שזרקו אותם שם כשניטלו מהאצבעות, אבל לא כאשר פינה אותם משם למקום אחר.
ומקור הדברים הוא בגמרא במסכת נדה דף יז עמוד א, שאדם השורף ציפורניו חסיד, קוברן צדיק זורקן רשע, שמא תעבור עליהם אישה מעוברת ותפיל. ולכן בבית המדרש שלא מצוי נשים או בבית מרחץ העשוי רק לאנשים - מותר לזרוק.
ואמנם יש שכתבו שראוי להימנע מלזרוק ציפורניים גם במקומות אלו. כמובא בזוהר הקדוש בפרשת אחרי דף לט, א, שמשם משמע שיש בהם כוח נזק לכל אדם, ולאו דווקא לנשים. בנוסף, בנימוקי יוסף וברבינו ניסים במסכת מועד קטן דף יז שם מובא עוד טעם לאיסור זריקת ציפורניים, משום מיאוס. וטעם זה שייך גם במקום בו עוברים ושבים אנשים בלבד, אף שאין שם נשים, כי אין לעשות בפני חברו דבר שיגרום לו מיאוס.
כמו כן מובא כמה מהפוסקים, שיש ליזהר לא להניח הציפורניים על בגדיו בעת הקציצה כי יכול לגרום לו רעה, כמובא בבן איש חי בפרשת לך לך אות יד בשם רוח חיים סימן קטן א'. ובספר כץ החיים בסימן קטן יא כותב, שלפי קבלת האריז"ל שלא חשש מלקצוץ ידיים ורגליים ביום אחד - גם בזה אין לחשוש. אמנם רבים חששו שלא לקצוץ ביום אחד.
ומנהג חסידים ואנשי מעשה לעטוף את הציפורניים מיד לאחר קציצתם בנייר ולהניח בתוכו שתי חתיכות עצים קטנים ודקים, והוא בעצמו ישרוף אותם מיד, אם כי בזמן הזה כאשר זורק אותם לבית הכסא זה גם כן טוב, ואדרבה ועדיף יותר מקבורה, כמובא בבן איש חי שם, ובשאלות ותשובות בצל החכמה חלק ב' סימן לה. והטעם, מאחר ובקבורה יכולים להתגלות, לאחר מכן מה שאין כן בהשלכה בבית הכסא.
ואמנם, אדם ששורף את הציפורניים ממש, ומעביר אותם לגמרי מן העולם גורם בעולם שלום ורחמים. כמובא בספר שני לוחות הברית במסכת שבת נר מצוה אות ט', בשם ספר תולעת יעקב, שאף שבהשלכה בבית הכסא הם אבודים לגמרי, מכל מקום כיון שמצינו בראשונים עוד טעמים לשריפתם, לכן יש להדר בשריפה בכל ענין.
והנה במשנה ברורה שם מבואר, שאם נפל ציפורן או ציפורניים על הארץ יטאטא את אותו המקום באופן שיזיזם ממקומם, ושוב לא יהיה בהם משום סכנה. וכתבוה הפוסקים, שעדיף שיטאטא אותם לחדר אחר, ואזי זה יהיה מועיל לדברי הכל. מאחר ולשיטת האליהו רבה, זה מועיל דווקא כאשר השליכם מחוץ לחדר, שרק זה נחשב שינוי. אמנם לפי הכרעת הברכי יוסף כשיטת הפרישה, הנה כל שהציפורן זזה ממקום שנפלה מועיל שלא תזיק, וכן הוא בערוך השולחן סעיף ו'.
העולה מהאמור: מעיקר הדין מותר לזרוק ציפורניים בכל מקום שאין חשש לנשים בהריון. אמנם המהדרים שורפים אותם בכל מקרה (וכן הוא מנהג חב"ד) או משליכים לבית הכסא.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].