צחצוח שניים בשבת

כתב בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק י בהט"ו מהדו"ח): מותר להשתמש במברשת יבשה בעלת שערות רכות לניקוי בקבוק, ואם רצונו להשתמש במברשת רטובה, או שנמצאים מים בבקבוק, מוטב מה להשתמש במברשת שעשויה חומר סינתטי שאין שערותיה צפופות זו לזו.

ובהערה מה: ..לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל אם השערות נפרדות זו מזו ואינן כגוף אחד ממש והמים יוצאים גם בלי סחיטה לא שייך בזה משום איסור סחיטה בשער סינתטי וכ"ה להיתר בשו"ת שרידי אש ח"ב סי כח ובשו"ת יביע אומר ח"ד סי ל ס"ק יט וע"ש במילואים. ובני"ד י"ל עוד דכיון שהמברשת יש לה בית אחיזה עיין סי שכ סע' יז, קיל טפי.

ובהערה מו: שמעתי מהגרש"ז אויערבך זצ"ל, וסברתו עמו דכל דבר שאינו בולע ואין נפחו משתנה מחמת המים הנכנסים וגם החללים שבין שערות המברשת ניכרים, הר"ז דומה לצינור דק של גומי שמריק ממנו מים ואין כל חשש של איסור סחיטה, ועדיף טפי מעור ושערות המובא סי שכ במ"ב סוס"ק נה שצפופים ביותר. [אמנם להעיר ממש"כ בפרק יד אות לט שהביא לגבי מברשת שיניים: נוהגים שלא לצחצח את השיניים ואפילו בלי משחה].

אמנם עיין קצוה"ש (סוסי' קלח בבדה"ש סקל"א) במה שכתב לעניין הנחת משחה על המברשת, וז"ל: מותר לשפשף השינים בשבת במשחה העשויה לכך לנקות השינים, דאין זה רפואה, ויקח המשחה בידיו וישפשף בה השינים, ואין בזה חשש דממרח, דרק בנותן משחה על הרטיה או על המכה חיישינן שימרח, דהיינו שיחליק פני המשחה להשוות הגומות שבה, אבל במשפשף שינים אין חשש שמא ימרח, ולא דמי להא דאסור לרחוץ ידיו בבורית לעיל סי' קכ"ז, דהתם האיסור משום שהבורית נימוח על ידו והוי נולד, כמו שאסור לרסק שלג, אבל ע"י שפשוף המשחה על השינים לא יהי' שום נולד, דהמשחה היא רכה מאד, ונשארת רכה. אבל לשים המשחה על מברשת כמו שנוהגין אסור משום עובדין דחול.

[ומשמע שלשפשף השינים עם המברשת ללא שימת משחה, אין חשש משום עובדין דחול, מאחר שמשנה ואינו שם משחה על המברשת, (וע"ד שמתיר ליתן משחה בפני עצמה על שיניו, ואין בזה משום עובדין דחול].