בכדי לענות של שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה המקור לאיסור נתינת צדקה לגוי והאם הוא בכל צדקה לכל מטרה שהיא או שיש הבדל במה מדובר. ב) האם יש הבדל אם יהיה חשש איבה מצד הגוי, כמו למשל שהגוי מבקש צדקה יחד עם עניים יהודיים, ובזה שיתן רק ליהודי ולא לגוי, יגרום הדבר לאיבה ושנאה מצד הגוי, על כך שמפלים אותו לרעה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנא סעיף א, שמי שהוא עבריין במזיד על אחת מכל מצות האמורות בתורה, ולא עשה תשובה, אין חיוב לפרנס ולהחיות אותו ואף לא להלוות לו כסף. ואמנם מפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום, כמבואר בטור מגמרא במסכת גיטין – פרק הניזקין.
ומהלשון מפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל, כתב בביאור הגר"א שם סימן קטן ב, שנראה מכך שדעתו כדעת המרדכי, שדוקא עם עניי ישראל מפרנסים את עניי הגויים, וזהו לא כשיטת רבינו ניסים שם שכתב, שמה שכתוב 'עם עניי ישראל', הוא לאו דוקא, והוא רק על דרך משל. וכן כתב בשפתי כהן בסימן קטן ב', שמה שכתוב עם עניי ישראל הוא לאו דוקא, אלא אפילו עניי עובדי כוכבים הבאים לחוד בפני עצמם ללא עניי ישראל, מכל מקום מפרנסים אותם מפני דרכי שלום כמבואר ברבינו ניסים שהביאו הדרכי משה.
ואמנם רוב הפוסקים נוטים לדעה זו שמפרנסים עניי גויים לא רק כאשר באים אם הישראל, אלא גם כאשר באים לבדם בפני עצמם. וכן משמע מסתימת השולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנא סעיף יב, שמותר לפרנס עניי גויים, ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבלים שלהם, משום דרכי שלום. וכפי שכתב שם השפתי כהן בסימן קטן יט, שמשמע אפילו אם הם באים – ללא עניי ישראל, וכן כתב הבית חדש שכן נהגו.
והנה בטורי זהב שם הקשה מהמבואר במסכת גיטין בפרק הניזקין דף סא, שם מפורש שמפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל, ומשמע אבל בפני עצמן לא, ולמה לא כתב הטור גם כן עם עניי ישראל?
והביא בשם וראיתי הרש"ל שהטור סובר שהגמרא לאו דוקא אמר עם עניי ישראל, אך כותב על כך שזהו תירוץ דחוק, שהרי למה שנאמר שלא דייק בעל התלמוד בברייתא בלשונו לומר לאו דוקא יותר ממה שדייק הטור.
ולכן מתרץ, שיש לדקדק דקדוק זה גם בגמרא שם, שבמשנה שם אמרו אין ממחים ביד עניי עובדי כוכבים ליטול מתנות עניים, כמו שכתב גם הטור והשולחן ערוך בסמוך, ולא הזכירו בזה עם עניי ישראל. ונראה לעניות דעתי שהכול מיושב, כי באמת אין חילוק בין עם עניי ישראל או לא אלא שהברייתא נזהר שלא תאמר שמה שאמר מפרנסים עניי עובדי כוכבים הוא מצוה בזה, לכן אמר עם עניי ישראל, שזה פשוט שאין לומר שגם בהם יש מצוה כמו בישראל או אפילו קצת פחות מזה, זה אי אפשר, כי בישראל יש מצוה מן התורה, ועובד כוכבים הוא מפני דרכי שלום בלבד, נמצא שאין להם יחוס זה עם זה לעניין מצוה ואיך אמר עם.
אלא ודאי להורות שאין איסור בדבר שלא תאמר כדרך שיש איסור בהשבת אבידה לעובד כוכבים שזהו מטעם שמשוה עובד כוכבים לישראל ומראה שמצות הקדוש ברוך הוא אינה חביבה לו שהרי גם לעובד כוכבים עושה כן, והייתי חושב שגם בפרנסת ענייהם כן שלא ישווה אותם לישראלים, ולכן זהו החידוש בברייתא, שבזה אין איסור אם משווה אותם לישראל, כיון שיש בזה דרכי שלום. ולכן אמר התנא כאן עם עניי ישראל שאין איסור בהשוואה במצווה זו.
ויש שהכריעו, שרק אם יש בפועל חשש איבה יש לתת להם גם כן אפילו בפני עצמם. וזאת אף מכספי צדקה כמו מעשרות, שהרי התירו מפני דרכי שלום לתת להם מתנות עניים שהם בגדר צדקה, כמבואר בשולחן ערוך סימן תרצד סעיף ג'.
אך כל ההיתר הוא רק באופן שיש חשש איבה, כמו למשל אם פושט יד במקום שכל אחד נותן לו, או שהוא גוי ידוע וניכר בעיר, שאם לא יתן לו יהיה חשש איבה, אבל אם אין חשש זה, אסור לתת לגוי צדקה מצד איסור 'לא תחנם' כמבואר בתוספות עירובין סד.
העולה מהאמור: שאם הגוי מבקש תרומה מיהודי מותר לתת לו רק אם בסירובו יגרום איבה לגוי. אבל במקרה שאין חשש לאיבה, אסור לתת צדקה לגוי, מצד איסור 'לא תחנם'.
