האם מותר ליתן 'תבלין' או 'תרכיז' לתוך אוכלין ומשקין לצורך טעמם, אף שעי"כ נצבע האוכל או המשקה?
האם מותר ליתן 'תבלין' או 'תרכיז' לתוך אוכלין ומשקין לצורך טעמם, אף שעי"כ נצבע האוכל או המשקה?
אין צביעה באוכלין ומשקין, – אף אם כוונת האדם לצבוע האוכל והמשקה – מותר, כל עוד עיקר כוונתו לצורך שתייתו. (והרוצה לחשוש ולהחמיר, יחמיר לעצמו שלא לצבוע משקין כלל).
כתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן שכ סעיף כז): האוכל תותים או שאר פירות הצבועים, צריך ליזהר שלא יגע בידיו צבועות בבגדיו או במפה משום איסור צביעה, ואף על פי שמקלקל הוא וכל המקלקלין פטורים, מכל מקום אסור מדברי סופרים ויש מקילין משום שאינו אלא דרך לכלוך ואין בו משום צובע כלל, ויש להחמיר, וכל שכן בבגד אדום שאינו מתקלקל כלל.
אבל אם צובע פתו במשקה הפירות אין בכך כלום, שאין צביעה באוכלין, וכן מה שצובע בהם פניו וידיו אין לחוש כלל, שאין צביעה אלא בדבר שדרכו לצבעו, ולא אסרו לאשה להעביר סרק על פניה משום צובע כמו שנתבאר בסימן ש"ג אלא מפני שהאשה דרכה בכך, וכן לכחול את העינים שאסרו בין לאיש בין לאשה, משום צובע מפני שדרכם בכך.
ובשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן עא): ובענין אין צביעה באוכלין יפה אשר דבר והעיר מכל צד, והנה פשיטות ההלכה באו"ח סוס"י ש"כ דמותר ליתן כרכום לתוך התבשיל דאין צביעה באוכלין, כפשוטו גם אם מתכוין לצביעה או לכה"פ שהוא פס"ר דניחא לי', ופשוטו דאין צביעה בין אוכל בין משקה, כאשר הבינו כל הפוסקים הח"צ הפמ"ג וכן מבואר בד"מ דאין הבדל בין אוכל למשקה מדהקשה ממש"כ בשם מהר"א מינץ ביין אדום למים, וכן מוכח שם בד"מ דאפילו כוונתו לצביעה שרי דהא ראיתו שנותנים בו ביצה לצבוע, וכ"ה ברש"י שבת ק"מ ע"א ובש"ס שם שעושים לגוון דהיינו לצבע וכן ציין הגר"א סוס"י ש"כ הנ"ל, ומה שרוצה לחלק בנשמת אדם דשאני חלמון ביצה שאינו ממין הצובעים, אין זה מוכרח דאנו על הנצבעים דנים ולא על הצובעים, ומה הבדל ממה הוא נצבע אם שייך צביעה באוכלים, וכן מש"כ הנ"א דמהר"א מינץ איירי במוכרי יין, לשונו בד"מ ודאי לא משמע כן.
ובשו"ת רב פעלים ח"ג סי' י"א חושש לחומרת בעל גינת ורדים דאסור ליתן קפה שחור תוך המים משום צובע, וכ' לחלק בין זה לנתינת כרכום לתוך התבשיל דדוקא באוכלים אין צביעה, אבל במשקין יש צביעה מדרבנן כיון דעושה עין צבע חייב מה"ת גזרינן בכל המשקין אטי זה, ובאמת מה דמות תערכו לו למגזר הא אטי הא והם רחוקים במציאות ומנ"ל לחדש גזירה, וכמה נכנס בעל רב פעלים שם בפרצה דחוקה לקיים חילוקו זה.
ומכ"מ למדנו מדברי הגאון הק' רב פעלים קולא בנדון דידן דהא דלדעתו המחמירים בצביעה באוכלין אינם מחמירים רק באוכל משקה לא בדבר גושי מוצק שאינו בגדר משקה דהא אפילו ביין אדום ללבן מקיל ומכניסו בענין זה לגדר אוכל משום דלא מיחלף, והיות פשטות שו"ע סי' ש"כ והפוסקים בפה אחד דאין צביעה באוכלין כפשוטו, כדעת הב"י והרמ"א והלבוש ושו"ע דרב ועוד הרבה פוסקים, וע"כ יראה דבשינוי קל כגון שנותן הצבע ר"ל התמצית תחלה ואח"כ מוסיף תערובת הסוכר שפיר דמי, ויכוון מפורש רק כדי שיתן טעם ולא לצבוע ונהי דמכ"מ פס"ר הוי, מכ"מ הוי פס"ר באיסור קל דרבנן, וכבר ידועים דברי מג"א סי' שי"ד בענין פס"ר בדרבנן ואף על גב דהנטיה להלכה דגם בדרבנן אסור פס"ר, אמנם כבר ידוע דבמאירי איכא סתירה בזה בין חי' למס' שבת, לסוכה, ועכ"פ בחומרא בעלמא כנ"ד דמעיקר הדין גם מדרבנן אין איסור צביעה, בודאי יש מקום להקל בפס"ר.
[וכן הסיק הקצות השולחן חלק ח' סימן קמו (דין צביעה באוכלין) – הערה 8 לדחות דברי האוסרין.
וממשיך בהערה 12 וז"ל: והמשנ"ב סי' שי"ח בשעה"צ ס"ד גבי שתן סענס לתוך כוס כלי שני כ' דאין לחוש לצביעה דאין צביעה באוכלין, ולא סליק אדעתי' כלל לחלק בין אוכלין ומשקין. ושם שעה"צ ס"ה כ' דאם הסענס חם, טוב יותר שיערה המים לתוך הסענס לצאת בזה גם דעת החוששים לצביעה, ועיין ביעה"ד עכ"ל, ולא ציין מקומו.
ובס' קצוה"ש ח"ה דל"ה נמשכתי בזה אחר המשנ"ב, וכעת התבוננתי דאין לחלק בסענס בין נותן הסענס תחלה או נותן המים תחלה, דמש"כ הרב פעלים הנז' דנותן המים אח"כ אין הצביעה ניכרת, אין זה היתר להאומרים דיש צביעה באוכלין, וגם הסברא דאינה ניכר הצביעה מפוקפקת כנ"ל, וכן מהר"א מינץ המובא בד"מ שאוסר ליתן יין אדום לתוך יין לבן, הו"ל לומר שיתן היין לבן לתוך היין אדום אם בזה לא הוי צביעה, וע"כ דלא שני ליה, ואמנם גבי לישה בשבת בעושה בלילה רכה דאסור מדרבנן התירו לעשות בשינוי, שאם בחול נותן הקמח תחלה, יתן בשבת המשקה תחלה, וכן להיפך, ותלוי במנהג המקום כמ"ש רמ"א סי' שכ"א.
אבל גבי סענס אין בזה מנהג קבוע, ולפעמים נותנין הסענס תחלה ולפעמים המים תחלה כמו שיזדמן, ולא הוי שום שינוי, וברוב הפעמים נותניו הסענס תחלה, ובפרט בימי החורף עושין כן שלא יפקע הכוס מהמים הרותחין כשיתנם בכוס קר, וכן בקאווי נהוג לשפוך המים על הקאווי היבש שע"י העירוי מכ"ר מתבשל יותר טוב, וביין אדום ויין לבן אין שום מנהג.
ולהאומרים דיש צביעה באוכלין מה"ת, בלא"ה לא מהני שינוי להתיר, אלא דבעומד לאכול ולשתות תיכף הוי אינו מתקיים ואסור מדרבנן כנ"ל, ומהני שינוי.
ומסקנא דמילתא דאנן תפסינן להלכה כהשו"ע, דאין צביעה באוכלין וה"ה למשקין, כש"כ בקאווי שלטעמא עביד, וגם סענס שלטעמא עביד ולא לחזותא, וטיי הלבן יוכיח שהוא יותר ביוקר אע"פ שאין לו מראה אלא שטעמו משובח, ע"כ מצד דין הצביעה מותר לתת הסענס לכוס בכל אופן, וכן חלב שהוא לבן לתוך קאפע שחור, וכן יין אדום ביין לבן, וכן סירופ אדום למים, (וכן מים לתוך ברוינפען אע"פ שנהפך מראה הברוינפן כמו מראה חלב, ס' כה"ח) וכן נוהגין, והרוצה להחמיר יחמיר לעצמו שלא לצבוע כלל וכמ"ש האב"נ.
ומסיים: ומה שדרך לצבוע מים ולתת בכלי זכוכית לנוי, יש להחמיר, הגם דלס' הח"צ מותר כ"ז שראוי לשתיה, הח"א כ' דהחייב בזה, והסברות להחמיר נתבארו מתוך כל מש"כ לעיל.
[ומכך משמע, שאם לא רק ראוי לשתיה, אלא הולך לשתותו בפועל, הנה בזה אף שיש לו כוונה אף בצביעת המים לשם נוי, מ"מ כיון שעיקר כוונתו לצורך שתיה, מותר].
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.