גבר שנוהג לטבול בכל יום במקוה (בעיקר לצורך 'טהרה יתירה'), ובזמן 'מגיפת הקורונה' אינו יכול לטבול במקוה כפי שנוהג, ומעוניין לעשות מקווה בחצר ביתו. מהם פרטי הדינים שצריך לידע בשביל כך?
גבר שנוהג לטבול בכל יום במקוה (בעיקר לצורך 'טהרה יתירה'), ובזמן 'מגיפת הקורונה' אינו יכול לטבול במקוה כפי שנוהג, ומעוניין לעשות מקווה בחצר ביתו. מהם פרטי הדינים שצריך לידע בשביל כך?
מבואר ברבינו באו"ח סימן פח, א: ..בעל קרי שהוציאו עזרא מן כלל הטמאין ואסרו בין בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפלה .. ולא פשטה תקנה זו ברוב ישראל. ואח"כ בטלה אותה תקנה לגמרי משום ביטול תורה ומשום ביטול פריה ורביה. והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה בט' קבין וכן פשט המנהג.
ואף בזמן שנהגו בטבילה לא הצריכוהו אלא לבריא ששמש מטתו… ובריא לאונסו דיו בט' קבין שישפוך עליו … [12 וחצי ליטר לערך – מעט יותר משישיית 'עין גדי'. ויש מקילין גם במקלחת ברצף, כדין כמה כלים בזה אחר זה – אף שאין נשפך בבת אחת על כל גופו)
ותשעה קבין אלו אינן מטהרין אלא כששופכין עליו אבל לא כשטובל בהם בין שהם בכלי בין בקרקע – עד שיהיה ארבעים סאה (בקרקע) ואז מועילים לטבול בהם אפילו לבריא ששמש מטתו אפילו הם שאובים.
[מדברי רבינו רואים שאף בזמן שנהגו טבילה, היה ספק אם ארבעים סאה שאובין מועילים לטהר בכלי, או רק בקרקע. שאפשר שלכן הביא זאת בחצאי עיגול. וזהו באמת מחלוקת בגמ' בברכות (כב, ב), ולדעה הראשונה מועיל ארבעים סאה שאובין לטבילה גם בכלי.
אמנם י"ל שגם בזמן שהיה נוהג, היה זה רק למשמש מיטתו בקרי. לכן בזמנינו – המחמירים בכל זאת לטבול (ובפרט אם זה רק לטהרה יתירה ולא לקרי). ובפרט בשעת הדחק כמו נידון דידן. שטירחא גדולה לעשות כדלהלן (כלי מחובר לקרקע – עם כל הפרטי דינים. ובפשט שאין זה לזמן קבוע – כמו הנמצא במקום שאין מקוה – ורוצה שיהיה לו בחצר ביתו – רק עד שיגמר הסגר), יש להקל ולהורות שסגי ארבעים סאה שאובין בכלי. כמבואר בחתן סופר חלק א' שער טהרת ידים והגוף – סוף סימן ד' (עמוד לח).
אמנם ראה בשו"ע הרב בתר"ו יא – שנקט בפשטות בקרקע ולא בכלי. (וראה גם בסימן קנט סעיף כא. שנקט בקרקע. רק ששם י"ל שזהו משנה ראשונה, שהרי הל' נט"י היו הראשונות שכתב (כמבואר בהגדה), אך מ"מ לא כל חצאי עיגול זה ספק. כמבואר בכמה מקומות). ושם מדובר ג"כ ב"נוהגין לטבול בערב יום הכיפורים" שאם זה משום קרי – אזי צ"ל דוקא בקרקע ולא בכלי, וא"כ הוא הדין לנוהגין כל השנה… אך עדיין י"ל בנידון דידן להקל ע"פ מה שכתב שם בהמשך דבריו – "ומי שמצטער בטבילה – יכול לשפוך עליו ט' קבין", והיינו בפשטות מאחר וזה אינו מעיקר הדין, וכבר ביטלו לטבילה זו. ולכן יש להקל בצורך – גם לברי ששימש מטתו – בט' קבין. וא"כ אפשר שהוא הדין שיש להקל כהדיעה ששאובין בכלי כשר לטבילה. ומה שלא הביא זאת, מפני שמצטער "בטבילה". אך עדיין י"ל שעדיף ט' קבין משאובין בכלי, ויש לעיין.
[ומ"מ הרוצה לעשות מקוה בכלי שיחשב כמחובר. ראה ביורה דעה סימן רא סעיף ז. שצריך כלי גדול המחזיר ארבעים סאה (333 לערך ליטרים לגר"ח נאה – שהוא לערך גובה מים 24 סנטי' מעל הטבור באדם בינוני), וינקבו כשפופרת הנוד (לגר"ח נאה – עיגול בקוטר 33 מ"מ. והיקף 104 מ"מ), ויקבענו בארץ ע"י מירוח טיט מתחתיו ומצדדיו.
ולפי"ז יש לעיין אם הממלא אמבטיה וסותם עומד בגדר זה. אך לכאורה אין מועיל לסתום הנקב בפקק גומי – כפי שהוא באמבטיה – כמבואר שם שצריך לפקוק בסיד או באבנים כעין בניין. עיי"ש].
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.