שלום וברכה. ראשית אכן כדבריך שישנו הבדל בין סוגי הכתב, זאת אומרת שיש כמה "פונטים" של כתב. ישנו כתב ספרדי המכונה כתב "וועליש", כתב אשכנזי המכונה "בית יוסף", כתב חסידי המכונה כתב "האר"י" וכתב של חסידי חב"ד המכונה כתב "האדמו"ר הזקן". בנוסף לכך ישנו אכן הבדל כדבריך בשאלה בין מזוזה של הרמב"ם לבין אחרים כדלקמן.
חשוב לציין שאין שוני בשום פנים ואופן בין
מה שכתוב. ההבדל מתבטא בהיכן לסיים את השורה בסוף כל פרשה ובאיזה מיקום להתחיל את הפרשה הבאה. אמנם הבדל זה משמעותי וחריגה ממנו תרגום לפסילת המזוזה אך בוודאי שבמהות ובבסיס הדברים המזוזה היא אותה מזוזה עם אותם פסוקים ולא משנה לאיזה עדה אתה משתייך.
כעת נסביר את הדברים, ישנו מושג הנקרא 'פרשה פתוחה' ו'פרשה סתומה'. בספר תורה ובתנ"ך ניתן לראות בסוף קטע את האות
ס או את האות
פ. משמעות האותיות הללו היא ס – פרשה סתומה, פ – פרשה פתוחה. ההבדל שעליו נשאלה השאלה היא בעצם לא רק במזוזה אלא בכל התורה ובכל התנ"ך כולו. הדיון הוא
איך מתבטא פרשה סתומה
ואיך מתבטא פרשה פתוחה. זוהי מחלוקת בין הרמב"ם [רבי משה בן מימוּן נולד: ד'תתצ"ח, 1138, נפטר: כ' בטבת ד'תתקס"ה, 13 בדצמבר 1204] לבין הרא"ש [ה'י', 1250 – ט' בחשון ה'פ"ח, 1327].
מהי בעצם פרשה לענייננו? פרשה היא חלק מהפסוקים שבעת סיום כתיבת הפסוקים משאירים
רווח ללא מילים ולאחר השארת רווח זה ממשיכים בכתיבת הפסוקים הבאים. במילים אחרות אם נגדיר את האותיות כ Positive אזי הרווח שבין הקטעים הוא ה Negative. הדיון והמחלוקת היא כיצד לעשות את הרווחים הללו ונתחיל עם שיטתו של הרא"ש.
נצייר את שיטת הרא"ש ונסביר אותה
פרשה פתוחה תיתכן בשני אופנים
- +++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ פ +++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
- *************************************************** פ ************************************** ***************************************************
הן במקרה 1 והן במקרה 2 אנו רואים שלוש שורות. מה שאנו מתייחסים כפרשה פתוחה זה במקרה 1 לשורה התחתונה ובמקרה 2 לשורה השניה והשלישית. על מנת שנוכל לזהות האם זו פרשה פתוחה או סתומה עלינו להסתכל על היכן הפרשה הקודמת הסתיימה והיכן הפרשה הנוכחית מתחילה. אם נסתכל בשני המקרים נראה שישנו מכנה משותף והוא שיש רווח חלק של 9 אותיות [זאת אומרת שאם היינו כותבים שם אותיות היינו יכולים להכניס 9 אותיות] ומכיוון שהרווח הוא במקרה 1 עד סוף שורה ולאחריו מתחילה הפרשה בתחילת השורה או במקרה 2 הרווח הוא בתחילת השורה והפרשה מתחילה באמצע השורה אזי בשני מקרים אלו הפרשיות החדשות נקראות פתוחות.
פרשה סתומה לפי דעת הרא"ש היא כמתואר באיורים הבאים
- ++++++++++++++++++ ס ++++++++++++++++++
- ****************************************************** ס ******************************************************
כאן אנו רואים במקרה 1 שהרווח של 9 אותיות הוא באמצע השורה כשיש כבר מילים כתובות בתחילת השורה ואז רווח ובסוף השורה יש פרשה חדשה שהיא מוגדרת כסתומה. במקרה 2 הפרשה הקודמת מסתיימת בסוף השורה ואז יש רווח של שורה שלימה ורק אז הפרשה הבאה מתחילה וגם כאן זה נקרא פרשה סתומה לפי דעת הרא"ש.
כעת נעבור לשיטת הרמב"ם ונתחיל באיור
- +++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ פ +++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
- ****************************************************** פ ******************************************************
בשני המקרים המכנה המשותף הוא שהפרשה הפתוחה מתחילה תמיד בראש השורה. ואמנם מקרה 1 לפי דעת הרמב"ם זה היינו הך גם לפי שיטת הרא"ש אך במקרה 2 של הרמב"ם של הפרשה הפתוחה הרא"ש יחלוק ויסבור שזו היא פרשה סתומה.
פרשה סתומה לפי דעת הרמב"ם
- ++++++++++++++++++ ס ++++++++++++++++++
- ****************************************************** ס ************************************** ******************************************************
אנו רואים כי במקרה 1 אין מחלוקת בין הרמב"ם לבין הרא"ש אך במקרה 2 הרמב"ם סובר שכל פרשה שלא מתחילה בראש השורה היא פרשה סתומה בעוד שבמקרה כזה כמו שבמקרה 2 הרא"ש יסבור שזו פרשה פתוחה.
הבדלים אלו באים לידי ביטוי בספרי תורה תפילין ומזוזות. קהילות התימנים הפוסקים כדעת הרמב"ם יכתבו את ספרי התורה שלהם כפי שיטת הרמב"ם בלבד. אך שאר קהילות ישראל נוהגים בכל התורה הן כפי דעת הרמב"ם והן כפי דעת הרא"ש מכיוון שכמו שהוסבר לעיל הרי ישנו אופן זהה בשיטת הפתוחה והסתומה הן לרמב"ם והן לרא"ש.
סלע המחלוקת יתגלע בתפילין ומזוזות ובכך נחזור לשאלת השואל.
במזוזות (וגם בתפילין) הפרשיות הכתובות הן שמע ישראל (דברים ו, ד) ופרשת והיה אם שמוע (דברים יא, יג-כ). פרשת שמע היא פרשה פתוחה, אך הדבר היותר קריטי הוא שפרשת והיה אם שמע היא פרשה סתומה. וכאן מתחיל הדיון הגדול איפה לסיים את פרשת שמע ואיפה להתחיל את פרשת והיה אם שמע.
מה שבדרך כלל בספר תורה שאנו יוצאים ידי חובת שתי הדיעות בכתיבת פרשה סתומה זה לפי האיור הזה:
++++++++++++++++++ ס ++++++++++++++++++
אמנם, אי אפשר לעשות כך במזוזה או בתפילין מכיוון שיש לכתוב את תחילת פרשת והיה אם שמע בשורה נפרדת מסוף פרשת שמע וזה מה שיוצר את ההבדלים בין מזוזת הרמב"ם למזוזת הרא"ש. מכיוון שלשניהם אם אני מסיים את הפרשה הקודמת בתחילת שורה ויוצר רווח של 9 אותיות ואחר כך מתחיל פרשה נוספת בסוף השורה אזי לשניהם הפרשה החדשה שבסוף השורה נקראת סתומה. אך במזוזה שומה עלינו להתמודד עם מרכיב נוסף והא שתחילת פרשת והיה אם שמע חייבת להתחיל בשורה חדשה. ואזי, לפי דעת הרמב"ם עלינו לסיים את פרשת שמע בסוף שורה ובשורה הבאה להשאיר רווח 9 אותיות ואז להתחיל באמצע השורה את פרשת והיה אם שמע. ופרשת והיה אם שמע תהיה באופן כזה סתומה לרמב"ם, אך לפי דעת הרא"ש באופן כזה פרשת והיה אם שמע באופן כזה נקראת פרשה פתוחה. והוא יצריך לסיים את פרשת שמע בסוף השורה ולאחר מכן להשאיר שורה שלימה ריקה ורק אחר כך להתחיל בתחילת השורה את פרשת והיה אם שמע וכך היא תיקרא סתומה. אמנם באופן כזה לפי דעת הרמב"ם פרשת והיה אם שמע תקרא פתוחה והרי המחלוקת בתפארתה.
