בנוגע לעצם העניין של הוספה בתפילה לצורך מסויים, כמו תפילות שהונהגו בדורות האחרונים במהלך התפילה, הנה הרבי מתייחס לזה במכתב בחלק יב' באגרות הקודש, אגרת ג'תתכג.
ותוכן הדברים שם שמאחר שהתפילה נתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה, הרי זהו דבר לא פשוט בכלל להוסיף על נוסח התפילה, ובמיוחד לתקן זאת כאמירה לרבים.
ובנוסף לכך, שהתפילה היא מחושבות על כל האותיות ומספר התיבות, ולכן אין מקום להוסיף בנוסח התפילה עצמה, וכמו שמליץ על זה דברי שלמה המלך בקהלת "כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים" ואין לו לאדם להכניס עצמו בתפקידם של מתקני התפילה.
ובלשונו הק' שם, במענה למישהו מדוע לא אומרים בחב"ד הוספות מסוימות, הנה מלבד הטעם שלא מובא בסידור אדה"ז, מסביר הרבי את הטעם בזה:
"בכלל בעניני תפלה, הנה כל הוספה על מה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה ומובא בראשונים, צריכה להביא ראי' לקבלתה, במילות אחרות כל המתקן תפילה בנוסח ואמירה לרבים, עליו להביא ראיה ברורה ויסוד לזה, ולא על הנמנע מלקבל ההוספה, והרי ידוע עד כמה הקפידו על כל התיבות ואותיות שבנוסח התפלה וכמה רמזים בזה, ואף שאפי' האומרים הי"ג עיקרים אומרים זה לאחר התפלה גם זה צריך ראי' וכבר ידוע הראי' בזה מרבינו האריז"ל הובא בע"ח שער א' בתחלתו וז"ל: לא הי' חפץ בשום פזמון או פיוט מאלו שחברו האחרונים, רק מאלו שחיברו הראשונים כו' שניתקנו ע"ד האמת.
אך אלו האחרונים שלא ידעו דרך קבלה אינם יודעים מה שהם אומרים וטועים בסדר דיבורם בלא ידיעה כלל וכו', אשר לכן כנ"ל יש להזהר בהוספה, ומקרא מלא דיבר הכתוב (קהלת ה, א) כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים, ועיין שם בפירוש האבן עזרא. ואם רוצה האדם להרבות בתפלות ותחנונים הרי יוכל להרבות באמירת תהלים וכו' דנעים זמירות ישראל".
ומזה מצינו הוראת הרבי שיכול להוסיף באמירת תהילים, שידוע מעלתם הגדולה, וכפי שאמר על זה הצ"צ שאילו ידעתם המעלה שע"י אמירת תהילים, הייתם אומרים אותם בכל עת.
בהמשך אותו המכתב מתייחס הרבי לאמירת פרשת המן:
"והנה לא נעלם ממני המובא בס' משמרת שלום בשם הרה"צ הר"פ מקוריץ, אשר סגולה לפרנסה לאמר בכל יום פרשת המן וי"ג עיקרים בהשכמה. ופשוט שעניני סגולה הנאמרים במקום פלוני וזמן פלוני, אינם ענין לנוסח תפלה של כלל ישראל וגם לא תמיד הוראה זו ענינה בכל המקומות ובכל הזמנים".
ואף שהובא בשולחן ערוך אדה"ז, בהל' השכמת הבוקר סעיף ט, "טוב לומר בכל יום פרשת העקידה לזכור זכות אבות ופרשת המן לבטוח בה' נותן לחם דבר יום ביומו", הנה בסידורו של אדמו"ר הזקן לא הובא פרשה זו , אלא פרשת העקדה בלבד, וכן מנהג חב"ד בפועל שלא לומר פרשה זו.
*
אחד היסודות הגדולים בעניינה של הפרנסה, הוא האמונה והביטחון בבורא עולם, שהוא טוב, וממילא כל מעשיו הם טובים, ועל האדם לעשות רק כלים בדרך הטבע להמשיך טובו בעולם.
ומבואר רבות בביאור עניין ומהותם של הסיבות שעושה האדם למען פרנסתו, שעליו לדעת את המקום האמיתי שלהם, ואת הסיבות האמיתיות שממשיכות לו ברכה כאן בעולם הזה, שהם הסיבות הרוחניות –
ודוגמא לדבר באגרת א'תשצב מתאריך כ"ז מנ"א, תשי"ב, שכותב הרבי ליהודי:
"והמורם מכל הנ"ל, אשר ככל מה שיתחזק בבטחונו עד שיפעול גם על המחדו"מ שלו, הרי יתגשם הדבר במוחש יותר לפרנסה בהרחבה בגשמיות וגם ברוחניות…"
ובנוסף לזה, ישנו מכתב של הרבי ליהודי שרואה שינוי בעסק שלו, הוא ניסה לתלות את אותו הדבר באיזה עניין מסויים, אך הרבי כותב לו, שמאחר שהוא עצמו התחייב לנתינת כסף לצדקה, ולא מילא את התחייבותו, והרי סגולה לפרנסה היא עניין הצדקה. ומסביר לו הרבי, שרמז רמזו לו משמיים למלא את התחייבותו – המכתב מתאריך ה' אד"ר, תשי"ד, ובלשונו הק':
"והנה בנוגע לשאלתו שראה שינוי במצב העסק שלו ובמילא מחפש סיבת הדבר ועלו בידו רעיונות שאולי קשור זה במה שקבל משרת רבנות כשהלך בגולה בעת המלחמה.
והנה השכל הבריא אומר שכאשר יש סיבה גלוי' אין מההכרח לחפש גם סיבות נסתרות כיון שהנגלות לנו ולבנינו, ובנדון דידן הנה ידוע מרז"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וידוע ג"כ הפס"ד אשר מלח ממון חסר היינו שסגולה לפרנסה זהו ענין הצדקה וכיון שזה מזמן רב שקבל ע"ע בשם העסק להפריש מעשר ומעט יותר מזה לצדקה ועכב את הדבר משך כמה חדשים ומנהגו של הקב"ה ה"ה בחסד וברחמים, הרי רמז רמזו להם להזכירם את התחייבותם והזכות שיש להם שלא מלאו נדבת לבם הטהור עד עתה בפועל שזהו ביאור מספיק להשינוי בהעסק ובמילא אין לו לחפש ענינים אחרים כי אם לקיים את הבטחתם בשלימות והעיקר ברצון הטוב וכשתהי' החלטתם גמורה להתנהג ככה גם בעתיד והרי כלפי שמיא גליא אופן ההחלטה בזה ותהי' ג"כ מתוך שמחה ולא מיראת העונש ח"ו, מובטחני שתבוא ג"כ הטבה בהעסק והשי"ת יזכהו ואת אחיו שי' שיחליטו בזה בהקדם היותר אפשרי ומתוך שמחה ושמחה פורצת גדר להשפיע להם ברכה והצלחה…"
סגולה נוספת מובאת בשם הזוהר הקודש, ומובאת גם במכתב הרבי מי"ט אדר תשט"ו והיא בעניין גידול הזקן, אשר מביא שם שגידול שערות הזקן הם סגולה מיוחדת לפרנסה בחסדו של הקב"ה, ולהסרת ההעלמות וההסתרים בזה.
