אני דתייה מבית אבל נמצאת כבר כמה שנים בחיפוש רוחני. בחסדי ה' הבנתי מהי האמת ובע"ה מתכננת להקים בית תורני בישראל. אני כרגע לא מקפידה עדיין על כל הדינים אבל מאוד רוצה להתחזק בעניין. בן הזוג מקבל אותי כרגע כמו שאני. הוא בא מבית דתי, אבל עם שורשים רוחניים פחות חזקים, וכרגע גם הוא לא מקפיד על הכל. הבעיה היא, שכשאני מברכת או מתלהבת מדברי תורה זה מלחיץ אותו כל ה"אורות" ואז אני מרגישה שאני צריכה לצמצם את הנפש כדי לא לתסכל אותו. אמרתי לו שמבחינתי יש אמת אחת. הוא טוען שהוא לא שואל את השאלות האלה ו"זורם" עם החיים. הסברתי לו שגם אני אין לי מושג כמה אני אתחזק בתשובה ועד לאן אני אגיע אבל אני שואפת לאינסוף אני לא רוצה להתקע במקום בעבודת ה'. השאלה אם יש אפשרות לגשר על פער רוחני כזה כי לי יש דרך ברורה ומוגדרת להתקדם לאינסוף בעבודת ה' והוא רוצה להתקדם עד גבול מסוים ולא ברור, ולהתקע בו כנראה. השאלה היא האם זוהי זוגיות טובה או נכונה? האם אני צריכה כאישה להרים בן זוג כזה או מראש לחפש מישהו אחר יותר מתאים. (חשוב לי לציין שמבחינה גשמית ורגשית אנחנו מסתדרים).