שלום וברכה.
השאלה הינה שאלה מצויינת. מכיוון שנגיעה אישית היא מסוכנת ביותר ואין לה מקום כלל בתקנת גדר לציווי האלוקי. ואף יותר מכך – וכפי שכתבו חז"ל שחמורים דברי סופרים מדברי תורה.
כדי לשמור על התורה שבעל פה מהסכנה הזו קבעו חז"ל עקרונות חשובים ביותר. ואתן כמה דוגמאות כדי להבין מעט מזעיר את הביטוי שלהם למעשה :
* פוסק צריך להיות מוסמך רב מפי רב מוסמך עד משה רבנו. (או עד לתקופת רבי יוסף קארו על כל פנים). ואף שיש בזה פרטים וחילוקים רבים.
* פוסק צריך לעבור שימוש חכמים והסמכה מיוחדת בנושא שהוא עוסק בו. ויש לחכמים לדקדק היטב בנתינת הסמכה זו.
* לבית דין גדול יותר יש יכולת לחלוק על בית דין קטן יותר אך אפילו הסנהדרים לא יכולים לבטל תקנה של בית דין שגדולה מהם במנין ובחכמה.
* תקנות קדומות תקנו בדרך כלל רבים (יחיד ורבים הלכה כרבים).
* יחיד שלא פעל לפי תקנות הרבים ורצה לשנותה בתוקף – לעיתים נודה (ואף שהיה צדיק גדול וירא שמיים עצום וראה רבי אליעזר ותנורו של עכנאי כדוגמא).
* גם תקנות שהתקבלו מתוך פסיקתם של רבנים יחידים ומאוחרים יותר (כמו רבנו גרשום למשל) היו צריכות להתקבל אצל קהל רבני גדול יותר בתקופתו ואחר כך בתקופות מאוחרות יותר. כך שלא נעשו רק מתוך דעת יחד (גדול ככל שיהיה).
* בכל מקרה הרבנים היחידים שקיבלו את תקנותיהם היו גדולי תורה באופן שכתביהם ופסקיהם התקבלו על דעת גדולי הדור והיו מפורסים בזיכוך רעיונם וצירוף מאמרם הניכר מתוך העיון המדוקדק בכתביהם ובמעשיהם במשך שנים.
* עד הש"ך והט"ז (שכבר היו הרבה אחרי תקנת התקנות) כל החיבורים של גדולי ישראל נכתבו ברוח הקודש.
ישנם עוד עקרונות רבים שמאחוריהם ניתן להבין שהרבנים שתקנו את הגדרות היו דומים למלאכי צבאות השם ממש. אך יש ללמוד לשם כך את השתלשלות ההסמכה והעברת השמועה ואת קבלת הפסיקה. ואקווה שבדוגמאות המועטות שהבאתי תוכלי למצוא כיוון ופתח להבנת הנושא לעומקו.
ושנזכה כולנו שכל מעשנו יהיו לשם שמיים. וכמאמר אנטיגנוס איש סוכו (אבות א) "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס…….. ויהיה מורא שמיים עליכם" . ולא תצא תקלה תחת ידינו.
בברכה
