נושא:

פירות שנשרו בשבת

פירות בשלים הנמצאים תחת העץ הגדל בחצר, האם מותר לקחת מהם ולאכול מהם בשבת, כאשר לא ברור האם בכלל נשרו מהעץ בשבת?

 

אסור לאכול פירות שתחת העץ בשבת, גם אם ישנו ספק שמא נשרו מהעץ כבר מערב שבת, מפני החשש שאם נתיר לו לאכול מהן, יבוא האדם לתלוש מהעץ פירות אחרים, ויעבור על איסור מלאכה בשבת.

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכב סעיף ג: פירות שנשרו מן האילן בשבת, אסורים בו ביום ולערב מותרים מיד.


משנה ברורה סימן שכב ס"ק ה: פירות שנשרו וכו' – ואפילו אם ספק שמא נשרו בשבת ג"כ אסור. ועיין בפסחים נ"ו דאפילו אם כונתו למצוה להפקיר אותן לעניים שיאכלו אותן בשני בצורת ג"כ אסור דאף שהותר להן להאכיל את העניים דמאי מ"מ לא הותר להן לעבור על שבות דשבת ויו"ט:


ט"ז אורח חיים סימן שכב ס"ק ב: פירות שנשרו כו' אסורין. גזירה שמא יעלה ויתלוש ולערב מותרין וא"צ להמתין כדי שיעשו כיון שלא נעשה בהם מלאכה לא גזרינן בזה:


פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן שכב ס"ק ב: פירות. עיין ט"ז. ביצה ג' [ע"א], יע"ש בתוספות ד"ה גזירה, דיש ב' איסורין, שמא יעלה, ומוקצה. ותרוייהו צריכי, עיין מ"א [ס"ק] ג' ובלבוש [סעיף ג] אפילו היה דעתיה עלייהו, יע"ש. וספק נשרו היום או אתמול אסור, דבר שיש לו מתירין אין אומרים ספיקו לקולא, עיין סימן שכ"ה [סעיף ה]. והנה אם ימתין אחר השבת ירקבו הפירות ולא יהיו ראוין לכלום, או אם נדר שלא יאכל פירות בחול כי אם בשבת ואם ימתין כל השבוע יפסדו, וודאי י"ל דלא הוה דבר שיש לו מתירין [יו"ד סימן קב סעיף ד]. ומכל מקום י"ל דספק נשרו היום או אתמול אסורים, דאוקמיה אחזקה עתה נשרו ולא מקודם, עיין יו"ד סימן שצ"ז ט"ז [ס"ק] ב'. וי"ל אדם מעותד למיתה, מה שאין כן פירות אי לא נגמרו עדיין כל צרכם דרכם להיות באילן ולא ליפול, אמרינן עתה נפלה. ועיין סימן תקי"ג בט"ז אות ח', ואי"ה שם יבואר. ובקדושין ע"ט [ע"א] קידשה אביה, ובפני יהושע שם. והנה אם נדר שלא לאכול פירות בחול, דכתבנו דלדידיה לא הוה דבר שיש לו מתירין, דימתין כל השבוע יפסידו, י"ל דתליא במה שכתב המ"א [סימן] שי"ח [ס"ק] ב' דומיא דתרומה, הואיל ולאחרים הוה דבר שיש לו מתירין תו גם לדידיה לא בטיל, יע"ש. ומה שכתב [הט"ז] כיון שלא נעשה מלאכה כו', כן כתב הב"י [עמוד תנ ד"ה ומ"ש ולערב], הא נעשה מלאכה ביד עכו"ם צריך כדי שיעשו, ולא תימא דכאן צריך כדי שיעשו דיעלה ויתלוש לאכול מיד במוצאי שבת, קא משמע לן דלא גזרינן כו', ועיין סימן שי"ח במ"א [ס"ק] ב'. לי העני יש בכאן חקירה אחת וגדולה היא אלי, בפירות הנושרין דאסור אף בטלטול, וכן ביצה אסור אף בטלטול אף מתרנגולת העומדת לאכילה, ואף ביום טוב כבסימן תקי"ג [סעיף א], וכן הוא בביצה ג' ב' וכן כתב הרי"ף שם [ב, א], אמאי, הא כתב המ"א בסימן תמ"ו אות ג' [ד"ה כתב] דכל דבר האסור באכילה אם רוצה ליתן לעכו"ם לא אסור בטלטול, כנבילה לכלבים וכדומה, אם כן ביצה אמאי אסורה בטלטול הא ראוי ליתן לעכו"ם, וכן פירות הנושרים. וכי תימא אין הכי נמי אלא דווקא באין רוצה ליתן לעכו"ם [או] בפירות טבל, הא בורכא, דאם כן מה הוקשה להם לתוספות ביצה ב' א' [ד"ה ביצה] אמאי תנן לא תאכל דהא אף בטלטול אסור, דלא פסיקא טלטול וכדכתיבנא. ועיין לבוש [סעיף א] כתב איסור הטלטול משום מוקצה, ואף אם ליכא עכו"ם הא ראוי לכסות כלי ולסמוך כרעי המטה. ומיהו לזה י"ל דהוה כאבנים דבעי יחוד מערב יום טוב וערב שבת, דלאו להכי קיימי, ונולדה ביום טוב דאסור בשבת לא מהני יחוד בין השמשות מוצאי שבת, דבין השמשות אסור מספק. והדברים האלו ארוכים וצ"ע כעת, ואי"ה בסימן תקי"ג [אשל אברהם אות א] יבואר בזה, וכאן אין להאריך. ועיין ים של שלמה ביצה [פ"א סימן ה]:


עולת שבת סימן שכב ס"ק ד: פירות שנשרו מן האילן וכו'. והטעם משום דהחכמים גזרו [ביצה ג ע"א] שלא יעלה ויתלוש ויתחייב משום קוצר, דתלישה הוא תולדות קוצר, אבל משום מוקצה אין לאסור משום דאיכא אדם דמצפה מתי יפלו ויאכל:


משנה ברורה סימן שכב ס"ק ו: מן האילן בשבת – וה"ה זרעים וירקות הנמצאים בגינות אסור לאכלן ואף לטלטלן שמא נשרו היום. ודע דאפילו אם יודע שנשרו בע"ש אינו מותר רק ללקט אחד אחד ולאכלו אבל לאסוף כמה פירות ביחד יש בזה איסור גמור וכדלקמן בסימן ש"מ ס"ט דכל דבר המקבץ במקום גידולו דומה למעמר וע"ש בבה"ל דקרוב דיש בזה חיוב חטאת:


משנה ברורה סימן שכב ס"ק ז: אסורין – משום שמא יעלה ויתלוש וגם משום מוקצה דכיון דאיתקצאי מדעתיה בין השמשות דהיה אז מחובר איתקצאי לכולי יומא:


עטרת צבי אורח חיים סימן שכב ס"ק ב: אסורה בו ביום. משום גזרה שמא יעלה ויתלוש דהוי איסורא דאורייתא דהיינו קוצר שהוא אב מלאכה. ולערב מותר. [ואין צריך] בכדי שיעשו, כיון שלא נעשה בו מלאכה לא שייך למיגזר ביה מידי:


משנה ברורה סימן שכב ס"ק ח: ולערב מותרין מיד – וא"צ להמתין בכדי שיעשה כיון שלא נעשה בהם מלאכה לא גזרו בזה: