בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) איסור 'ערלה' קיים גם בחוץ לארץ או רק בארץ ישראל. ב) עצים שקנו אותם ממשתלה שם כבר היו כמה שנים בתוך שקיות פלאסטיק וגדלו שם האם צריך למנות להם ערלה מחדש או לא. ג) עצים שעיקר נטיעתם היא לגדר ומחיצה המבדלת בין מקומות גם חייבת בערלה או פטורה כי לא נטעו אותה לצורך מאכל. ד) אם ספק אצלו האם העצים הם בשנות הערלה או לא האם בכל זאת צריך למנות להם שנות ערלה מחדש.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות ערלה סימן רצד סעיף ח, שאיסור ערלה נוהג בכל מקום ובכל זמן, בין בשל עובד כוכבים בין בשל ישראל, אלא שבשל ארץ ישראל האיסור הוא מהתורה ובחוצה לארץ האיסור הוא הלכה למשה מסיני. וכתב הרמ"א, שאסור ליהודי ללקוט לצורך גוי פירות מהאילן שלו שהוא ערלה, משום שנהנה היהודי מכך – במה שמחזיק לו הנוכרי טובה על כך.
ויש מהפוסקים שכתבו, שמה שאיסור ערלה בחוץ לארץ הוא גם בשל נוכרים, אין זה חלק מההלכה למשה מסיני אלא הוא רק מדרבנן בלבד, כמבואר בפתחי תשובה שם סימן קטן ז.
ובהמשך הסימן שם מבואר שכל זה הוא רק כאשר האילן הוא בתוך שלוש שנות הערלה בוודאות. אבל אם הוא ספק הדבר תלוי: שבארץ ישראל ספק ערלה אסור. ובחוצה לארץ, ספק ערלה מותר. למשל, כרם שיש בו נטיעות של ערלה, וענבים נמכרים מחוץ לכרם ולא ניתן לדעת האם זהו מהנטיעות של הערלה או של ההיתר, אזי בארץ ישראל יהיה אסור, ובחוץ לארץ יהיה מותר לקנות ענבים אלו, ואפילו אם יודע שהם הובאו מאותו הכרם, רק כמובן שלא יראה שנבצרו במפורש מהנטיעות של ערלה. וכל שכן שכרם שכל כולו הוא ספק ערלה – שהוא מותר.
וטעם ההיתר בחוץ לארץ, שלכאורה הרי זה איסור מהלכה למשה מסיני, וידוע הכלל שבכל הלכה למשה מסיני, הוא כדין תורה שהכלל בזה הוא שהספק בו אסור לחומרא, ואם כן כיצד אנו מקילים בספק ערלה בחוץ לארץ ומבואר בפוסקים שבהלכה למשה מסיני זו נאמרה ההלכה באופן זה -שספקו יהא מותר כמבואר בשפתי כהן שם על פי דברי הגמרא בזה.
והנה כל האמור הוא דוקא באם הנטיעה היא לצורך מאכל דוקא, אבל אם הנטיעה היא לצורך אחר ואין דעתו על הפירות של האיל למאכל, אזי אין נוהג בו דין ערלה, וכמבואר בהמשך הסימן שם בסעיף כג, שאדם הנוטע אילן מאכל ואין דעתו לצורך אכילה, אלא להיות גדר לשדה או בשביל העצים לשרפה או לצורך בנין, פטור מדין ערלה. והטעם מבואר בטרוי זהב שם בסימן קטן כז, מפני שבפסוק של ערלה כתוב שהאיסור הוא דוקא ב'כל עץ מאכל', כלומר רק אילן שהוא למאכל נכלל באיסור זה ולא אילנות שאינם לצורך אכילה.
ואמנם צריך שיהיה ניכר באילן שנטיעתו אינה לצורך אכילה, כגון אם הוא לשריפה זהו רק אם נטע אותם רצופים ואינו מרחיק בין אילן לאילן כראוי, ואם הוא לבנין זהו כאשר משפה את הענפים בכדי שיהיו עבים, ואם הוא לגדר, זהו רק כאשר נטע אותם במקום שצריך לגדור.
יתירה מזו מבואר, שאפילו אם צדו האחד – בין פנימי בין חיצון – בין תחתון בין עליון – לצורך אחד מאלו, וצדו השני לאכול, אזי החלק שהוא לצורך אכילה יהיה חייב, והשאר יהיה פטור. ואמנם אם נמלך לאחר מכן וחשב עליו אחר כך לאכילה, חייב בערלה וברבעי, ומונים לו את שנות הערלה משעת נטיעה. אבל אם לא חשב עליו עד סוף שנה שלישית, אין בו דין רבעי, שאין דין רבעי בלא ערלה. ואם נטעו למאכל ואחר כך חשב עליו לאחד מאלו, מכל מקום חייב.
ולעניין נטע רבעי בחוץ לארץ כתב בערוך השולחן יורה דעה סימן רצד סעיף ז' – בשם בעלי התוספות, שרבעי נוהג אף בחוץ לארץ, אך רק בכרם נוהג ולא בשאר אילנות, מאחר וישנו כלל שכל מי שמקל בארץ אזי הלכה כמותו בחוץ לארץ, וישנה שיטה שאף בארץ אין דין נטע רבעי אלא בכרם בלבד. וכן פסקו כמה מהראשונים. וכן הכריע למעשה הרמ"א בסעיף ז', שכרם רבעי נוהג בחוץ לארץ – ולא נטע רבעי, ולכן יפדנו בלא ברכה, כיון שלדעת הרמב"ם אין רבעי נוהג כלל בחוץ לארץ. וכל זה באילנות של יהודי, אך כתב שם שלדברי כולם בשל נוכרי וודאי שאין רבעי נוהג אף בארץ ישראל.
העולה מן האמור: שהדבר תלוי: קודם כל עליו לבדוק בחנות ממנה קנה אותם, האם הנטיעות במשתלה גדלו שם בתוך שקיות מיוחדות העשויות פלאסטיק וכיוצא בזה, ויכולים לחיות ולצמוח בתוכם כמה שנים, ובנוסף שכאשר קנה אותם והוציא אותם מתוך השקיות בהם גדלו ונטע אותם בקרקע חצרו, גוש האדמה בהם גדלו לא התפורר אלא נשאר דבוק בהם וכך נטעם. בזה, אפילו אם יש אצלו ספק האם עברו כבר שלוש שנות ערלה, בכל זאת אין נוהג בהם בחוץ לארץ איסור ערלה.
אך גם אם מדובר שבוודאות לא עברו עליהם שלוש שנות ערלה, אלא הוא זה שנטע אותם בקרקע חצרו בצורה שיש למנות שלוש שנים מחדש, והם הוציאו פירות בתוך השלוש שנים, מכל מקום אם כל הכוונה שלו במה שנטע אותם הוא רק לצורך שיהיו כגדר ומחיצה המפסקת – להבדיל בין חצרו לרשות הרבים ולא חשב כלל על אכילת הפירות, (ורק לאחר שגדלו חשב לאוכלם), אין בהם איסור ערלה, כי לא נטע אותם לצורך אכילה. (אמנם אם חשב גם לצורך אכילת הפירות, יש בהם דין ערלה מ'הלכה למשה מסיני').
[ולגבי דין 'נטע רבעי' בשנה הרביעית אין דין זה נוהג בחוץ לארץ – חוץ מנטיעות גפנים].
