פיטורי עובד מחוסר התאמה

כתב בשולחן ערוך חושן משפט הלכות אומנים (סימן שו סעיף ח): הנוטע אילנות לבני המדינה, שהפסיד, ויש אומרים דהוא הדין ליחיד) (טור), וכן טבח של בני העיר שנבל הבהמות, והמקיז דם שחבל, והסופר שטעה בשטרות, ומלמד תינוקות שפשע בתנוקות ולא למד (אפילו רק יום או יומים) (מרדכי שם), או למד בטעות, וכל כיוצא כאלו, והאומנים שאי אפשר שיחזרו ההפסד שהפסידו, מסלקין אותם בלא התראה, שהם כמותרים ועומדים, עד שישתדלו במלאכתם, הואיל והעמידו אותם הצבור עליהם.

הגה: וי"א דאף על פי שאין צריכין התראה, מכל מקום בעינן חזקה, דעד שיהיו מוחזקין או שיתרו בהן לא מסלקינן להו (המגיד פ"י דשכירות ונ"י פרק המקבל). הנותן מעות לחבירו לכתוב לו ס"ת ונמצא בו טעות, וצריך לשכור אחר שיגיה אותו, אם הם טעיות שדרך סופרים לטעות, אין הסופר חייב כלום. אבל אם טעה כל כך שאין דרך לטעות, חייב. ומכל מקום אזלינן בתר המנהג, אם מנהג המקום שכותבי ספרים מגיהים אף זה, צריך להגיה. ובסתם המקומות שאין על הסופר להגיה, אם עמד והגיה מעצמו, חייבים הבעלים לשלם לו (תשובת רשב"א סימן אלף נ"ו).

[אמנם אם לא פשע, רק טוענים שאינו מתאים מחוסר התאמה לתפקיד, יש לעיין, שהרי מצד אחד ניתן לומר, שזהו מקח טעות, שהרי לקחו אותו לעשות את תפקידו כראוי, ואינו עושה. אמנם אפשר שאם בדקוהו לפני כן במבחן, ונמצא ראוי בעיניהם, ולאחמ"כ חשבוהו לאינו מתאים בתפקיד, אפשר שיצטרכו לפייסו ולפצותו, בפרט אם נגרם לו נזק בשביל כך. שהרי אין זה נובע מפשיעתו – שמתרשל בתפקידו, ויש לעיין בזה].