כדי להבין זאת, יש להקדים ולבאר מתחילה את המשנה, כפי שהיא מתבארת בתורתו של הרבי מה"מ, ולפי זה יהיה ניתן להבין גם כן את הפירוש בשאלתך – כיצד הקב"ה עושה דברים כדי להרע במיוחד, כביכול.
איתא במשנה "בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות".
ועל זה ישנה קושיא ידועה "הרי הקב"ה הוא עצם הטוב וטבע הטוב להטיב, ואיך אפ"ל דמה שהקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות הוא כדי "להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות"?!
וכדי להסביר זאת, מבאר הרבי בשיחה בליקוטי שיחות חלק ל', שיחה לפרשת בראשית, שבהנהגת העולם ישנם שני אופנים ודרגות.
ישנו את המצב הקיים בזמן שלאחרי שנברא העולם על ידי עשרה מאמרות (המכוונות כנגד העשר ספירות) שאז "הרי כל עולם ועולם (וכל דבר ודבר) שלימותו מוגדרת במספר עשרה (ואי אפשר לנו לצייר אחרת) — ועד שגם עניני תורה ויהדות מוגדרים במספר זה דוקא— מ"מ, זהו רק מצדנו, הנבראים, שנבראו מעשרה מאמרות; אבל מצד הקב"ה שאינו מוכרח ברצונו ח"ו, הרי גם לאחרי שקבע כן בעולמו, ביכלתו ית' לשנות, לברוא, או לעשות ענין בהבריאה ששלימותו אינו במספר עשר, ויתרה מזה — ענין שאינו בגדרי הבריאה בכלל…"
ובזה מבאר הרבי שם ש"זהו ג"כ אחד מהפירושים בדברי התנא כאן "בעשרה מאמרות נברא העולם כו' והלא במאמר אחד יכול להבראות": אין כוונת התנא בזה להשמיענו רק מה שהי' יכול להיות בעבר, כ"א לומר ג"כ שגם עתה (שנברא העולם בעשרה מאמרות) ישנה יכולת זו, אלא שמכיון שיכולת זו היא למעלה מן העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, הרי גם פעולתה היא בענין שאינו לפי גדרי העולם. כדלקמן".
ומבאר שם הרבי באריכות שישנם שני ענינים בעבודת האדם, א) האדם הוא נברא מוגבל ומוגדר בגדרי וסדרי הבריאה. ב) מאחר שנשמת כל איש ישראל היא "חלק אלקה ממעל ממש , לכן בכחו "להגיע" ולעבוד את השם באופן שלמעלה מן הבריאה.
ובאופן כללי, זהו החלוקה בין עבודתם של הצדיקים, שעובדים בסדר מסודר ופועלים בעולם לפי הגדרתו, לבין עבודת הבעלי תשובה, שגם מי שחטא ופגם ועבר על דרכי התורה, על ידי התשובה הוא חוזר ושב ומתקרב אל הקב"ה ומתדבק ("לדבקה") בו ומקיים מצוותיו בחילא יתיר.
ומבאר הרבי, שהכוונה ב"להפרע מן הרשעים" אינה (לענוש את החוטא לשם) נקמה, אלא עונש המביא את החוטא "לפרוע" את ה"חוב" שמחוייב "לשלם" עבור מעשהו הרע.
דהנה כל נשמה ירדה למטה בשליחותו של הקב"ה לעשות לו ית' דירה בתחתונים, והוא — על ידי קיום התומ"צ. אמנם מי שחטא ופגם ועבר את הדרך ר"ל, הרי נעשה עי"ז "בעל חוב" להקב"ה, כי צריך הוא להשלים את השליחות המוטלת עליו.
ותשלום חוב זה הוא ענין התשובה, שבה ועל ידה הוא מתקן כל החסרונות שפעל על ידי חטאיו. וזהו תוכן הענין ד"להפרע מן הרשעים", שהקב"ה תובע מן הרשעים שישלמו לו כביכול החוב — על ידי עשיית תשובה.
וכך כותב הרבי שם "ועפ"ז יש לפרש בעומק יותר המשך דברי התנא "(להפרע מן הרשעים) שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" — שגם זה (שהרשעים "מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות") יש בזה גם ענין למעליותא, בהתאם להעילוי שבעבודת התשובה, שע"י התשובה בונים "עולם חדש" — הנהגה יום יומית בחילא יתיר דוקא, ועד שצמאה נפשם ביתר עוז מצמאון נפשות הצדיקים
וזהו "להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" — ש"פרעון" הרשעים הוא בזה, שהם מאבדין ומבטלים את המדידה וההגבלה שבעולם (מצד זה שנברא ב"עשרה מאמרות"), כי על ידי התשובה מתגלה בעולם יכלתו ית' שלמעלה מן העשרה מאמרות (ועשר ספירות), שאינה מוגדרת בגדר הבריאה והיא המנהגת את העולם — ע"ד שיהי' גם בגשמיות העולם לעת"ל שארץ ישראל תוציא גלוסקאות וכלי מילת וכיו"ב."
ובזה מובן, שמה שברא הקב"ה את העולם בעשרה מאמרות, אין זה עניין של עונש סתם ח"ו, או בדרך נקמה, אלא כל זה הוא סדר מסודר, וכוונה אלוקית יש בזה, להביא את העולם למקום עליון ונעלה יותר, שיבוטל בו המדידה וההגבלה שלו, ויעלה הוא למקום עליון יותר. עד שעניין זה יהיה בעולם בשלימות, בגאולה האמיתית וה
