ערבוב טרף באוכל

בגמרא במסכת חולין מובא בשם רבי חנינא, שכאשר משערים אם יש 60 כנגד האיסור – "משערים ברוטב ובקיפה ובחתיכות ובקדירה". כלומר מצרפים ל-60 את המרק ("רוטב"), ואת פירורי הבשר והתבלינים המתאספים בתחתית הקדירה ("קיפה"), ואת כל החתיכות המותרות ואת הקדירה, ואם יש בכולם יחד 60 כנגד האיסור – טעם האיסור מתבטל.
הגמרא מביאה שתי אפשרויות לבאר את דברי רבי חנינא שמצרפים את הקדירה: יש אומרים שהכוונה לקדירה עצמה, ויש אומרים שהכוונה להיתר הבלוע בקדירה.
רש"י פירש שיש מקילים לצרף אפילו את גוף החרס:
מפירוש רש"י עולה שהיש אומרים הראשון מקילים וסוברים שמצרפים גם את גוף החרס עצמו (את עובי דפנות הקדירה), ואילו היש אומרים השני מחמירים וסוברים שמצרפים רק את הבלוע בקדירה ולא את גוף הכלי.
לפירוש אחר בראשונים אין מי שמיקל לצרף את גוף החרס:
אמנם יש מפרשים שהיש אומרים הראשון מחמירים וסוברים שמשערים רק בתכולת הקדירה ולא בבלוע, והיש אומרים השני מקילים ביחס ליש אומרים הראשון וסוברים שמצרפים את הבלוע.
שלש אפשרויות לאופן השיעור ב-60:
יוצא אם כן שלש אפשרויות העולות מתוך הגמרא: א לשער רק בתכולת הקדירה. כלומר רק במה שנמצא לפנינו כעת בגמר הבישול (אף על פי שיתכן שנפח ההיתר והאיסור השתנו במהלך הבישול). ב לצרף גם את ההיתר הבלוע בקדירה (על מנת להעריך את הדברים על פי הזמן שבו האיסור נפל להיתר והתחילו להתבשל יחד). ג לצרף אפילו את גוף הקדירה.
לגבי השיטה הסוברת שיש לצרף את הבלוע, שאלו בגמרא: וכי הקדירה בלעה רק היתר ולא איסור? כלומר אם אתה מצרף את ההיתר הבלוע צריך לצרף גם את האיסור הבלוע, ואם כן יתכן שאין זו קולא לצרף את הבלוע אלא חומרא.
מרש"י משמע לשער רק בהיתר הנמצא לפנינו:
מדברי רש"י עולה שיש לשער רק בתכולת הקדירה, כלומר בהיתר הנמצא לפנינו ונראה לעין ללא צירוף הבלוע, שהרי אם אתה מצרף את ההיתר הבלוע צריך לצרף גם את האיסור הבלוע. הרשב"א כתב שמשמע מדברי רש"י שאם אנו רואים שההיתר הצטמק בקדירה והתמעט ממה שהיה בתחילה, ואילו האיסור לא הצטמק כלל – מצרפים את ההיתר הבלוע, שהרי אנו רואים שהקדירה בלעה רק מההיתר ולא מהאיסור.
לרמב"ם מצרפים את כל הבלוע:
הרמב"ם פסק שמצרפים גם את ההיתר הבלוע בקדירה וגם את האיסור הבלוע בקדירה, ומשערים זאת באומד יפה (יתבאר לקמן בהערה) ורואים את הבלוע כאילו הוא בעין (כאילו הוא ממשי), אבל מה שהצטמק והתמעט כלומר מה שכלה ואבד מחמת האש – אינו מצטרף לחשבון שהרי כלה לגמרי.
לרשב"א מצרפים את הבלוע רק בתערובת מין במינו:
הרשב"א פסק שבתערובת מין במינו ניתן לשער באומד יפה ולצרף את הבלוע, שכן בתערובת מין במינו האיסור מתבטל ברוב מן התורה (ורק מדרבנן צריך 60 ), ולכן ניתן להקל (יוצא מכך שצירוף הבלוע הוא קולא ויתבאר עוד לקמן). אבל בתערובת מין בשאינו מינו, שצריך 60 מן התורה – משערים רק בהיתר שלפנינו ללא צירוף הבלוע.
פסיקת האחרונים:
במין בשאינו מינו משערים ההיתר והאיסור כמו שהם לפנינו:
השו"ע פסק כרשב"א: "משערים ברוטב ובקיפה ובחתיכות. ומשערים ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו, אף על גב שהיה בהיתר יותר מתחלה ונתמעט בבישולו ונבלע בקדרה. והני מילי (דברים אלו) במין בשאינו מינו, אבל אם הוא מין במינו משערים גם במה שבלעה הקדרה ועומד בדופני הקדרה. ומשערים זה באומד יפה , ורואים אותו כאילו הוא בעין, אבל מה שכלה ואבד מחמת האור אינו מצטרף, שזה כלה לגמרי".
לביאור ש"ך וט"ז במין במינו מצרפים מהבלוע רק את ההיתר:
הש"ך והט"ז ביארו שמה שכתב השו"ע לגבי מין בשאינו מינו שמשערים כמו שבא לפנינו אף על פי שהיה בהיתר יותר מתחילה ונבלע בקדירה, הוא מפני שגם באיסור היה יותר ונבלע בקדירה. לפי זה יוצא שמה שכתב השו"ע בסיפא לגבי מין במינו שמשערים במה שבלעה הקדירה מההיתר הוא גם באופן כזה, שאף על פי שהקדירה בלעה גם מההיתר וגם מהאיסור (ששניהם התמעטו) – מקילים לצרף את ההיתר הבלוע ולא לצרף את האיסור הבלוע. כך עולה גם מביאור הבית יוסף לדברי הרשב"א (שהוא מקור השו"ע).
לביאור פמ"ג ורע"א במין במינו מצרפים מהבלוע גם את האיסור, אא"כ ההיתר התמעט הרבה והאיסור לא התמעט:
אמנם פרי מגדים ורבי עקיבא איגר ביארו שהרשב"א והשו"ע הקילו במין במינו לצרף את ההיתר הבלוע רק במקרה שראינו בתחילה את גודל האיסור והיה כנגדו 60, ולאחר מכן ההיתר התמעט הרבה בבישול ואילו האיסור לא התמעט כל כך.
למעשה החמירו ש"ך וט"ז שלא לצרף את הבלוע כלל:
להלכה, פסקו הש"ך והט"ז להחמיר כשיטת מהרש"ל הסובר שאין מצרפים כלל את ההיתר הבלוע בקדירה, אפילו במקרה שבתחילת הבישול היה 60 כנגד האיסור (ולאחר מכן בבישול ההיתר הצטמק והאיסור לא הצטמק כל כך באופן שכבר אין 60).
נמצא אם כן שלהלכה מחמירים אחרוני אשכנז לא לצרף את הבלוע בקדירה. ואם בתחילה היה 60 כנגד האיסור, וכמות ההיתר שנבלעה ברורה לנו – יש להקל בהפסד מרובה במין במינו (על פי הפרי מגדים).
ולפי כל האמור לעיל מובן, שע"פ שנפסק בשו"ע ומוסכם להלכה שבתערובת מין בשאינו מינו משערים את ההיתר והאיסור כמו שהם לפנינו, ולכן לא ניתן להתחשב בכך שבתחילת הבישול התבשיל היה יותר נפוח.