ההלכה נפסקה ש"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה", וזהו באמת הטעם שעוזב אברהם את אותו גילוי הגדול, בשביל כמה אורחים, כי אכן הכנסת האורחים היא יותר חשובה ויותר נעלית מקבלת פני השכינה.
בעניין זה, דנים מפרשי התורה, מהו המקור שממנו למד אברהם הנהגה זו – לעזוב גילוי פני השכינה בשביל האורחים.
להלן אבאר בקצרה את המקור של אברהם להנהגה זו, כפי שמבואר בשיחותיו של הרבי מה"מ.
ואלו תמצית הדברים:
על המסופר בפרשת וירא , שכאשר באו "שלשה אנשים" אמר אברהם אבינו לקב"ה "א-דני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך" "להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים ". כלומר, למען הכנסת אורחים סבר אברהם שמוצדק להתנתק ממעמד של קבלת השכינה. כפי שמסיקה הגמ' מפסוק זה - "גדולה הכנסת אורחים (יותר ) מהקבלת פני שכינה".
הרבי מבאר, שהתנתקות זו שהתנתק אברהם עבור האורחים היא משמעותית ודרסתית הרבה יותר מאשר כל אדם.
כי לגבי אברהם, שחייו היו חיים רוחניים, היתה זו מסירות נפש עצומה ביותר בהתנתקות מ"הקבלת פני שכינה", יותר ממסירת חיי גופו. ובמיוחד שהיה זה למען אורחים אשר חשבם ל"ערביים שמשתחוים לעפר רגליהם " לא עובדי עבודה זרה סתם, אלא בדרגה הנחותה ביותר , אנשים המתנהגים בניגוד גמור ל"הקבלת פני שכינה"!
והמקור שאכן ממנו למד אברהם הנהגה זו, לעזוב את פני השכינה ולהתעסק עם האורחים, מבאר הרבי בכמה אופנים:
ביאור ע"ד הפשט: כיון שבא ה' לבקרו למה היה צריך הקב"ה לעשות את השינוי שהיה המזג אוויר "כחם היום" – שלכאורה, גם אם היו אורחים בלאו הכי לא היה יכול לטרוח בהם - כיון שהוא מקבל פני שכינה, ומכך שעשה הקב"ה את השינוי הגדול הזה, הרי על כורחך צריך לומר שאכן "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה", וצריכים לעזוב את הגילוי ולטפל באורחים.
ביאור ע"ד הפנימיות: הוא היה בדרגה של שיא ההתבטלות העצמית, "ואנכי עפר ואפר" , ומשום כך היה ברור לו שכל אחד, יהיה מי שיהיה, קודם לו, עד אשר דרושה מסירות גם של הרוחניות העצמית כדי לסייע לזולת אפילו בגשמיות .
שיטת הרמב"ם - תשומת לב לאורח:
ע"פ הרמב"ם , מה שלימד אברהם אבינו, הוא שעיקר ההכנסה זה תשומת הלב וההתעניינות באורח , שהאורח מרגיש שהכנסתו נובעת מהתעניינות ומתשומת לב, וזה מתבטא בפועל בליווי שלו ובשימת לב אליו מיד כשמגיע.
לשיטת הרמב"ם , המקור שממנו לומדים ש"גדולה הכנסת אורחים כו" הוא מהפסוק "וירא והנה שלשה אנשים" - מעצם זה שאברהם שם לב לאורחים באמצע קבלת פני השכינה. וזה כהמשך לדרך החסד של אברהם, שהעיקר הוא תשומת הלב .
ואף שהמלאכים לא אכלו כפשוטו, הרי מכיוון שעיקר ההכנסה היא תשומת הלב מצד המארח, הרי זה התקיים אצל אברהם בשלימות. וגם התוצאה היתה מושלמת, כי שביעות הרצון קיימת גם אצל מלאכים (ובמיוחד בדמות אנשים), ובמיוחד שבאו אל אברהם אבינו שהוא חביב אצל הקב"ה ומעלתו גבוהה מהמלאכים .
הכוח לכל ישראל:
הכוח שלנו לקיים את המצווה שנצטווינו מסיני, הוא ממעשה אבות. וכן במצות הכנסת אורחים, הכוח לכל ישראל שתהיה אצלם הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני שכינה, בא מנתינת כוח של אברהם אבינו, שהיה בקו החסד, ומשום זה קבע את הכנסת אורחים שלו באופן שתהא שייכת לכל אדם, ובאופן ש"גדולה הכנסת אורחים כו".
לולא עבודתו לא היה לנו הכוח לקיים מצות הכנסת אורחים בגשמיות, וממילא לא היה לנו העניין של הכנסת אורחים באופן שתהא גדולה מהקבלת פני שכינה . אלא שאברהם אבינו על ידי עבודתו הוריש לנו, חקק והנהיג בכל אדם דרך החסד שלו, תחילת כל המידות, ומן המידות בא הדבר לידי פועל ממש - שזה כל האדם .
