חז"ל אומרים "הקורא את המגילה למפרע לא יצא".
משמעות הלכה זו היא שצריך לקרוא את המגילה כסדרה: תחילה את פרק א', אחריו – פרק ב' וכן הלאה. הביאור החסידי של הלכה זו הוא כך: מי שסבור שסיפור פורים הוא סיפור שאירע מזמן – "למפרע" – לא יצא. עלינו להבין שסיפור הפורים הוא הסיפור שלנו, בדורנו, וגם בחיינו האישיים.
עניינו של החג מרומז גם בשמו "פורים" – "על שם הפור הוא הגורל".
גורלו של אדם – הפור – לכאורה אינו תלוי בבחירתו או בתכנונו: הוא נולד להורים מסוימים החיים ביישוב מסוים והמראה שלו ייחודי לו, וכל אלו אינם על פי בחירתו. לעיתים הוא עשוי לחוש שהנתונים שלו "אינם מוצלחים" ולחשוב לעצמו שזה הגורל שנגזר עליו – להיות לא טוב: הפרטים המרכיבים את הגורל שלו שליליים.
בסיפור המגילה המן הרשע מחליט שהוא לא יכול לסבול את כל היהודים שכולם משתייכים ל"עַם מָרְדֳּכָי" (אסתר ג, ו), וכל זאת משום שמרדכי לא כרע ולא השתחווה לו. הוא מחליט לעשות מעשה של טירוף ולהשמיד, להרוג ולאבד את כל העם. הוא מפיל פור כדי לדעת את הזמן שבו תצא הגזרה אל הפועל, וכאשר עולה בגורל חודש אדר, הוא שמח, משום שהוא יודע שמשה רבנו הלך לעולמו בחודש זה.
עם ישראל ששומע על הגזרה חווה חרדה קיומית, אך בסופו של דבר, בעקבות מעשיהם של ישראל וחיזוק אמונתם על ידי מרדכי, הגורל מתהפך, ובדיוק באותו חודש שנקבע שהגזרה תתממש בו, קורה בדיוק ההפך: "אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט, א).
הלימוד העולה מפורים הוא שהגורל תמיד טוב, גם במקרים שבהם הדבר אינו נראה לעין. את הלימוד הזה עלינו להפנים, וכביאור החסידות על מאמר רב "אין מזל לישראל" (בבלי, בבא קמא ב ע"ב), ה'אין' – הכוח, האין־סוף הנסתר – הוא המזל של ישראל. ומאחר שהוא המניע הפנימי לכל פרטי חייו של היהודי: כאשר מרחף על היהודי 'איום', ונראה שמזומן לו גורל לא טוב, בכוחו להתעלות ל'מזל' האמיתי שלו, ואזי הכול יהפוך לטוב.
אין צירופי מקרים
המגילה נקראת על שם אסתר דווקא. במסכת חולין קלט ע"ב כתוב: "אסתר מן התורה מניין? 'וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר' (דברים לא, יח)". הפסוק נאמר על זמן הגלות, זמן של הסתר פנים. יש מצבים שבהם בורא העולם מסתיר את פניו, מסתתר. מגילת אסתר היא הספר היחיד בתנ"ך שבו שמו של הקב"ה אינו מוזכר בגלוי.
אומנם הבורא מנהל את רצף האירועים והוא שגורם להשתלשלותם, ובכל זאת הכול קורה בדרך נסתרת, בדרך הטבע. לקורא המגילה סיפור המגילה נראה כעין צירוף מקרים טבעי: אחשוורוש עורך משתה, ושתי לא רוצה לבוא, המלך מחפש מלכה חדשה… לאחר מכן, כאילו במקרה, מרדכי שומע את שני הסריסים המשוחחים, ו"במקרה" המלך אינו מצליח להירדם – כל אלו מביאים בסופו של דבר להיפוך הגדול, והטרגדיה של עם ישראל הופכת לשמחה גדולה.
גם בחייו של היחיד יש "צירופי מקרים" רבים. האירועים נראים כאילו הם משתלשלים על פי הטבע: הוא נולד במקום מסוים (ואיננו מבין מדוע), לאנשים מסוימים (ההורים שלו) ובזמן מסוים. המקום, האנשים שמגדלים אותו והאירועים המתרחשים בתקופתו – משפיעים כמובן על חייו.
עלינו להבין שהסיפור שאירע לפני אלפי שנים בפרס הוא הסיפור שלנו, הוא קורה עכשיו. יש לנו הכוח לעשות מהפך – לצאת ממצבים בעייתיים ולעבור למצבים המשמחים ביותר שיכולים להיות. איך? אם נראה בכל פרט מפרטי חיינו את מהלך השגחה פרטית.
לעת כזאת הגעת למלכות
שני השחקנים הראשיים בסיפור הפורים מרדכי ואסתר יודעים שעל עמם מרחף איום כבד. אם לא יחול מהפך – הטרגדיה תפקוד את העם כולו. והינה אסתר חוששת לקבל עליה את התפקיד שמרדכי מבקש להטיל עליה וטוענת שהיא אינה מסוגלת לגשת אל המלך.
מרדכי אינו נסוג. הוא משמיע באוזניה משפט מפתח: "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר" אבל, הוא מוסיף, "וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ", וחותם את דבריו במילים: "וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (אסתר ד, יד).
מרדכי מסביר לאסתר: עד כה לא ידענו מה הסיבה שבגינה אחשוורוש בחר בך דווקא. נשים רבות הובאו אליו, ואת נבחרת. כעת אנו מבינים שהגעת למלכות כדי שתעשי פעולה, שתבצעי את המהפך. הגיע הרגע שבו אסור לך להוסיף ולשתוק.
ברור שהצלת העם תגיע, אם אסתר תחריש, גם אז ההצלה תגיע: "רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים". מרדכי איננו מודאג שמא שתיקה מצד אסתר תמנע מההצלה להגיע. יש מי שמנהל את העולם, ואם זה רצונו – התוצאות הרצויות יבואו, בין שאסתר תתגייס לתפקיד ובין שתבחר בשתיקה. ואולם אם אסתר תבחר לשתוק, מי שיפסידו יהיו היא ובית אביה.
מרדכי מבהיר לאסתר כי ניתנה לה הזדמנות לעשות מעשה. וראוי שתקבל עליה לעשותו ולא תניח את הזכות להפך את הגזרה – למישהו אחר.
מאותו רגע שאסתר מבינה ומקבלת על עצמה לפעול, מתחיל כל מהלך העניינים להתהפך לטובה: המן שב לביתו אבל וחפוי ראש, הוא נקרא פעמיים למשתה אצל אסתר, ולבסוף בא גם השינוי המהותי השמח שבו "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (ח, טז).
בחיים של כולנו יש רגעים שבהם מתחולל מהפך. הכוח להפוך את הגורל הוא הכוח לתפוס את הרגע הנכון שאומר שכל "מקרה" הוא רק מה', שאומנם אירועים נראים לעיתים כהסתר פנים "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר", אך גם מציאות שנראית חסרת משמעות או חסרת סיכוי אפשר להפוך ולגלות את המשמעות האמיתית הטמונה בה – ולהפוך את הגורל.
לפעמים אסור לנו להחריש. עלינו ללמוד לקרוא את המפה. כאשר עלינו לבצע שליחות, אנו מבינים מדוע מקום מגורינו דווקא כאן, מדוע התגלגלנו למקום מסוים בשעה מסוימת ומדוע העניק לנו הקב"ה יכולות וכישורים – "לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת", העניקו לנו תנאים ואפשרויות אלו כדי שנוכל לפעול, ומתוך היכולת להיפתח ולקיים את המוטל עלינו – תגיע השמחה הגדולה – שמחה פנימית ועוצמתית.
