הרבי הראשון היה משה רבינו ע"ה, שאליו התקשרו עם ישראל ביציאתם ממצרים. ברגע שעם ישראל נהיה ל"עם", נתן לו הקב"ה את המנהיג – משה רבינו.
תפקידו של משה רבינו הוגדר על ידו עצמו בתורה – "אנכי עמד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר". וכדברי רש"י בפרשת חוקת "משה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל"
כלומר, שמשה רבינו תפקידו הוא לעמוד בין עם ישראל ובין הקב"ה, להגיד להם את דבר ה'. והסיבה לכך גם נאמרת בפסוק "כי יראתם מפני האש" – היינו שעם ישראל בעצמו לא יכול לדבר עם הקב"ה פנים בפנים ולדעת מהו המסר האלוקי כעת, ולזה צריך הוא את משה רבינו שיאמר לו וינחה אותו בדרך העולה בית א-ל.
ממשה רבינו הראשון, שהוא נקרא "ממוצע המחבר" – בין ישראל ובין הקב"ה, לקשרם ולחברם אל בורא העולם, כן הוא בכל דור ודור, שמעמיד הקב"ה לעם ישראל, ובעצם לעולם כולו, את המשה של אותו הדור, בתיקוני הזוהר נאמר "אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא", כלומר שבכל דור ודור מעמיד הקב"ה יהודי שבו מלובשת נשמתו של משה רבינו ע"ה והוא מקשר ומחבר את ישראל עם א"ס.
הצורך בממוצע זה, הוא מאחר שלכל אחד ואחת מאיתנו יש גוף ונפש בהמית שמעלימים ומסתירים על אור הנשמה שבו, וע"י נשיא הדור, מתקשרת הנשמה אל הקב"ה, ומוציאה את כוחותיה הנעלמים מן ההעלם אל הגילוי.
אחד החסידים, כתב בהזמנה של בר המצווה של בנו, שהילד יגדל לנח"ר "כ"ק אדמו"ר שליט"א". אחד אלו שראו את ההזמנה כתב מכתב לרבי ובו הוא טוען מדוע כותב החסיד שמעשיו של הילד יהיו לרצון הרבי ולא לרצון הקב"ה.
ענה לו הרבי במכתב, שמודפס באגרות קודש, בתשובה ארוכה, שנקודתה היא בהסבר על מהותו של משה רבינו, ותפקידו כממוצע המחבר.
בצורה עמוקה ופנימית, ישנו קשר עצמי בין החסיד אל הרבי, שהוא נעלה מהגדרה, מציור מסויים, מעלה כזו או מעלה אחרת, אלא זה בגלל שהוא "רבי" ואליו הוא מתקשר.
ובלשונו של הרבי בשיחת חג השבועות תש"י:
"ענין ההתקשרות אל הרבי הוא לא בגלל מעלה זו או אחרת, אלא בגלל היותו "רבי".
פעם שאלו אצל הרשב"ץ אודות אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע אם הוא בעל רוח הקודש, והשיב: מה נוגע לי רוח הקודש? אני יודע שהוא רבי, ובמילא, אם רבי זקוק לרוח הקודש, בודאי יש לו, ואם אינו זקוק לרוח הקודש, מהי ההתפעלות מרוח הקודש?!….
"רבי" – הוא זה שמקושר עם עצמות ומהות א"ס ב"ה, ובמילא, לנו לא נוגע אלא ההתקשרות אל הרבי בלבד, ועל ידו מתקשרים אנו עם עצמות ומהות א"ס ב"ה".
כלומר, שהחסיד יודע שהוא מתקשר אל הרבי שלו, והרבי מקשר אותו לעצמות א"ס. הוא לא חוקר במעלתו של הרבי, זו או אחרת, אלא הוא יודע שדרכו עובר הקשר אל הקב"ה, והוא מתקשר אל הרבי.
בהמשך השיחה מבאר הרבי עניין זה באמצעות סיפור:
"סיפר לי מישהו – בהתפעלות – שכ"ק מו"ח אדמו"ר אמר לו: תהי' מקושר אלי, ועל ידי תהי' מקושר אל מי שאני מקושר. – הלה חשב שבאמרו "אל מי שאני מקושר" התכוון הרבי לאביו אדמו"ר מהורש"ב נ"ע וכיו"ב, ומזה היתה התפעלותו כו', אבל, האמת היא, שכוונת הרבי היתה להתקשרות עם עצמות ומהות א"ס ב"ה!".
בהגדרתו של נשיא הדור, הממוצע המחבר, נוסף עומק מיוחד בביאוריו של הרבי, שהעמיק וביאר, שנשיא הדור הוא גם המשיח שבדור, יחידה הכללית, שעל ידו כל יחידה ויחידה של כל יהודי ויהודי מתקשרת אל היחידה הכללית ועל ידה ל"יחידו של עולם" הקב"ה.
ולכן, מאז ומקדם נהגו חסידים לקשר את כל פעולותיהם אל הרבי, לרצות לגרום נחת רוח לרבי, ולהקדיש את כל חייהם ממש בשביל מילוי הכוונה העליונה.
וכמבואר לעיל בארוכה, שאין זה כמו ממוצע שמפסיק, כמו שליח או סרסור רגיל שרק מקשר בין אחד למשנהו, שהחסרון באופן כזה הוא שהמסר והקשר נפסק על ידי מציאות חיצונית, אלא הוא "ממוצע המחבר" – שכל מהותו וענינו הוא לקשר ולחבר את כל היהודים, ובעצם את כל המציאות כולה אל מלך מלכי המלכים הקב"ה, עצמות ומהות א"ס ב"ה.
ולכן חשובה היא מאוד ההתקשרות וההתחברות של כל אחד ואחד אל נשיא הדור, ועל ידו אל הקב"ה.
