תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש חיוב בכלל לעמוד בפני ספר תורה? ב) אם ישנו, אזי האם החיוב הוא בעצם הראייה של ספר התורה אף אם הוא מונח במקומו בארון, או דוקא כאשר הוא מהלך כנגדו?
ראשית יש להביא המובא בשולחן ערוך סימן קמו סעיף ד', שם כותב מרן המחבר שאין צריך לעמוד מעומד בשעה שקוראים בספר התורה. וכתב הרמ"א שמכל מקום יש מחמירים ועומדים בעת הקריאה, וכן נהג המהר"ם.
ומה שאין צריך לעמוד בעת הקריאה, אין זה רק השומעים שלמטה מהבימה, אלא אף מי שנמצא על בימת הקריאה עצמה, מאחר ואין צריך לעמוד בפני ספר תורה אלא כאשר אדם נושאו – בעת נשיאתה והליכתה, אבל כאשר הוא מונח במקומו אין צריך לעמוד.
אך זהו דוקא הנמצאים על הבימה בכדי לשמוע הקריאה וכיוצא בזה, אך העולים לתורה מחויבים לעמוד בעת עלייתם לתורה, כמבואר בשולחן ערוך סימן קמא, וכן הקורא בתורה מחוייב לעמוד בעת קריאתו.
כמו כן כאשר אדם תופסו בידו והוא יושב, כגון לאחר הקריאה, שאדם יושב ומחזיק הספר תורה בעת קריאת ההפטרה, אין צריך לעמוד בפניו, ואפילו אלו העומדים על הבימה בתוך ד' אמות של הספר תורה, מאחר ומי שתופסו יושב במקומו (משנה ברורה שם יז).
יתירה מזו כתב בפרי מגדים, שאפילו בעת שאחד עומד עם הספר תורה על הבימה ללא הילוך, כגון בעת שהשליח ציבור מזכיר נשמות, גם כן לא חייבים לעמוד מפני הספר תורה, מאחר והשליח ציבור עומד עמו במקום אחד, ואינו נושא ומוליך אותו.
אך מנהג העולם גם במקרה כזה שהספר תורה עומד במקום אחד, לעשות הידור לתורה ולעמוד (שער הציון שם יח).
ובעת הגבהת התורה, מבואר באליה רבה שהכל מחויבים לעמוד – אף שהיא ברשות אחרת ועומדת במקומה, וטעם הדבר מפני שמגביהים אותה בכדי להראות אותה לעם, וממילא מחויבים לכבדה.
אמנם בעת שנושאים את התורה ומוליכים אותה עד למקומה, חייבים הכל לעמוד מפניה, ואפילו להיסמך על איזה דבר אסור, מאחר שסמיכה כישיבה.
והעמידה היא עד שיגיע הספר תורה למקומו המיוחד, או על כל פנים עד שיתכסה מעיניו (שערי אפרים).
ומה שכתב המחבר שאין צריך לעמוד בעת הקריאה, הביא בטורי זהב שמכל מקום יש חובה לעמוד בעת אמירת 'ברכו' ועניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד, מאחר ונחשבים כדבר שבקדושה. והוא לדברי הכל.
ולמרות מה שכתב הרמ"א שיש מחמירים ועומדים בעת הקריאה בתורה, כתבו הפרי חדש והגר"א שהעיקר הוא כסברא הראשונה של המחבר שאין צריך לעמוד, וכן מנהג העולם.
והוסיפו מה שכתב הבית חדש שאף המהר"ם שנהג לעמוד בעת קריאת התורה, מודה שמעיקר הדין אין צריך לעמוד, אלא שסבר שראוי להדר ולעמוד, והטעם מפני שהשומע צריך לעלות בדעתו בעת הקריאה כאילו שומע אותה כעת מפי הגבורה בסיני, כמאמר רז"ל בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום ניתנה. ובעת מעמד הר סיני כולם עמדו.
ואדם שהוא חלש או מפני גילו או מפני טבעו וקשה לו לעמוד, ואם יעמוד לא תהיה דעתו מיושבת עליו לכוין היטב לקריאת התורה, מוטב שישב ויכוין כראוי, ולא יהדר בזה (משנה ברורה).
ואף למי שמהדר, זהו רק בעת קריאת התורה ממש, אך בין 'גברא לגברא' אין צריך לעמוד לדברי הכל (בית חדש).
העולה מן האמור: שמעיקר הדין אין צריך לעמוד בעת פתיחת ארון הקודש כל עוד ספרי התורה מונחים במקומם, אף שרואה אותם. ואף אם ספרי התורה אינם במקומם בארון קודש, אך הם מונחים במקום הקריאה על גבי הבימה או על גבי אדם שמחזיק אותם – אין צריך לעמוד.
ורק בעת שמוליכים את ספר התורה ממקומו המיוחד לבימת הקריאה וכדומה, אזי חובה לעמוד עד שיתכסה מעיניו או עד שיגיע ספר התורה למקומו.
[ולפי מנהג האשכנזים, 'המהדרים' יהדרו לעמוד בעת קריאת התורה ממש, אמנם רק אם יש להם כח לעמוד ולכוין לקריאת התורה כראוי.]
