נושא: הלכה

עליות לתורה במנין מרפסות (קורונה)

בזמן מגיפת הקורונה שלא ניתן לצאת מהבתים (בגלל 'סגר' השלטונות), ועושים קריאת התורה בציבור דרך המרפסת של אחד שהביא ס"ת לביתו, אמנם לא יוכלו לעלות כמניין העולים רק בעל הבית שהביא הס"ת, כיצד ינהגו?

יעלה בעל הבית (שנמצא אצלו הס"ת) את כל העליות הנצרכות כמניין העולים לאותו יום של קריאה, ויברך בכל פעם שעולה – לפניה ולאחריה.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הלכות קריאת ספר תורה סימן קמג סעיף ה: בית הכנסת שאין בהם מי שיודע לקרות אלא אחד, יברך ויקרא קצת פסוקים ויברך לאחריהם, וחוזר לברך תחילה וקורא קצת פסוקים ומברך לאחריהם, וכן יעשה כמה פעמים, כמספר העולים של אותו היום.

ולפי"ז בנידון דידן ג"כ יעלה הוא כמניין העולים.

מגן גיבורים אלף המגן סימן קמג ס"ק טז: ביהכ"נ שאין בה וכו', תוספתא פ"ב דמגילה, ומשמע דהיכא דכולם יודעין לא יעלה א' שבעה פעמים ומיהו בביהכ"נ אחר אף שכבר קרא יכול לעלות למנין אף שיש שם יודעים, פר"ח:

מגן גיבורים אלף המגן סימן קמג ס"ק יז: ויחזור לברך, הטור העתיק כאן אחר זה דין עיר שכולה כהנים, והב"י תמה עליו דמה מקומו פה הו"ל לאתוי' לעיל סי' קל"ה והב"ח תירץ דבא לאשמועינן דאין עיר שכולה כהנים כעיר שאין בה יודע לקרות וכמ"ש הרשב"א בתשובה שהביא הב"י לעיל סי' קל"ה ודלא כמהרי"א ע"ש ועיין בבר"י שהביא בשם תוספות הרא"ש במגילה שלמד מן התוספת' הלז דבעיר שכולה כהנים ואין בה רק ישראל א' דאותו ישראל יקרא במקום חמשה ב"א והבר"י תמה עליו ע"ש ועל כל פנים דברי הטור מדוקדקים שהביא כאן הדין דעיר שכולה כהנים ודו"ק:

ערוך השולחן אורח חיים סימן קמג סעיף ח: כתב רבינו הב"י בסעיף ה' בהכ"נ שאין בהם מי שיודע לקרות אלא אחד יברך ויקרא קצת פסוקים ויברך לאחריהם ויחזור לברך תחלה וקורא קצת פסוקים ומברך לאחריהם וכן יעשה כמה פעמים כמספר העולים של אותו היום עכ"ל ונראה דדין זה לא שייך בזמנינו שאין העולים קוראים בעצמם אלא הש"ץ קורא דבכה"ג הלא כולם יכולים לעלות לתורה וזה שיודע לקרות יהיה הוא הקורא וכן נוהגים:

פרי חדש אורח חיים סימן קמג סעיף ה: וחוזר לברך תחילה וכו'. הכי איתא בתוספתא [מגילה פ"ג הלכה ו] וכתבה הרי"ף [שם יד, א]. ובירושלמי דהקורא עומד [שם פ"ד הלכה ג] נמי אמרינן יודעין שלשה פסוקים כולהון קרו אחד יודע שלשה פסוקים קרי וחזר וקרי, ואילו יושב ועומד לא קאמר כמו שכתב התוספתא, משום דמיירי לאחר תקנה דתקינו ברכה לכל אחד ואחד, וכמו שכתבו הפוסקים דבהכי הוי היכר, ומהירושלמי שהבאתי מוכח דהיכא דכולהו ידעין כולהון קרו ואינו יכול לעלות שתי פעמים ולקרות כיון דאיכא יודע, ומיהו מסתברא דהיכא שהולך לבית הכנסת אחר אעפ"י שכבר קרא ועלה פעם אחרת יכול לעלות פעם שנייה ועולה למנין שבעה אעפ"י שיש באותו בית הכנסת יודעים שלא עלו כלל, ויש סמך לזה מדין נשיאות כפים סימן קכ"ח סעיף כ"ח והכי נהוג:

לבוש אורח חיים סימן קמג סעיף ה: בית הכנסת שאין בה מי שיודע לקרות אלא אחד, אותו האחד עולה ויברך ברכה ראשונה ויקרא קצת פסוקים ויברך לאחריהם, ואח"כ חוזר ומברך ברכה ראשונה וקורא עוד קצת פסוקים ויחזרו ויברך לאחריהן, וכן כמה פעמים עד שישלים מספר העולים השייכים לאותו יום:

ברכי יוסף אורח חיים סימן קמג דין ה. וכן יעשה כמה פעמים וכו'. תוספתא שילהי מגילה (הלכה ו), וכתבה הרא"ש בפסקיו פרק הקורא עומד (סי' י).

ובצפייתנו צפינו בתוספי הרא"ש למגילה (כא ב ד"ה והאידנא) והמה בכתובי'ם, שהביא התוספתא הלזו, וכתב עלה וז"ל, ולפ"ז כך הלכה בעיר שכלה כהנים ואין בעיר אלא ישראל אחד, דאותו ישראל יקרא במקום חמשה בני אדם, עכ"ל. ולפום ריהטא מקום יש בראש להעיר על זה דהרי אמרו בירושלמי (גיטין פ"ה ה"ט) דישראל קורא ראשון בעיר שכלה כהנים, כמו שהאריך בזה מרן בב"י לעיל סי' קל"ה, והגם שכתב שם מרן משם מהריק"ו (שורש ט ענף ו) דהירושלמי הזה אתי כמ"ד דכהן קורא ראשון אינו אלא מדרבנן, דהא דאמרינן וקדשתו לפתוח ראשון, לאו דרשא גמורה היא, הרי הרא"ש בפסקיו סוף פרק כיסוי הדם מוכח דס"ל דהוי מדרבנן, וכמתבאר ג"כ מקיצור פסקי הרא"ש שם, וא"כ אמאי כתב הרא"ש בתוספותיו למגילה הנז' דה"ה בעיר שכלה כהנים דישראל אחד שבינהם קורא במקום חמשה, הרי לדעתו דקי"ל דוקדשתו דרבנן, יעלה ישראל ראשון, כמבואר בירושלמי. ויש לישב.

וראה מש"כ שם המשנה ברורה ס"ק לג שאין בהם וכו' – ר"ל שאינם יודעים לקרות אחרי הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב והמחבר אזיל לטעמיה בסימן קל"ט ס"ב דכתב שם דבאופן זה לא יעלה אכן לפי מה שכתב הרמ"א שם בסעיף ה' דאנו קוראים אפילו לע"ה ואפילו אינו יכול לקרות אחרי המקרא וכמו שכתבנו שם במ"ב וא"כ ישתנה האי דינא דלדידן לעולם צריך לקרות שבעה קרואים ויברכו והש"ץ יוציאם בקריאתו.

אמנם מובן שבנידון דידן שונה הדבר, וחזר עיקר הדין כאמור בדברי המחבר, ודו"ק.