בשולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שפד סעיף ב, הובא, שאם האבל כהן, ואין בב"ה כהן אחר, אסור לו לעלות לקרות בתורה.
ונעמדו על זה מפרשי השולחן ערוך, וביארו את טעמם של דברים, בש"ך על השו"ע, הביא את דברי הב"ח – שכתב הב"ח ותימה דבסימן ת' בדין שבת כ' הרב דבאין שם כהן אחר אלא הוא מותר לקרותו וכאן לא כ' כלום עכ"ל – שמקשה ממה שכתב המחבר בסימן ת', והוא עונה בעצמו – ש
שלא קשיא מידי, דהכא טעמא דאיסורא דאבל אסור בדברי תורה אתא לאשמועינן ומדין אבילות בשבת לא מיירי אבל התם דמיירי בכל הסימן מדין איסור אבילות בשבת קאמר דמותר לעלות משום דאל"כ ה"ל אבילות דפרהסי' ואין אבילות דפרהסי' נוהג בשבת והכי משמע התם להדיא ע"ש.
בס' הלבוש כתב, שאבל, כל שבעה ימים אסור לקרות בתורה נביאים וכתובים משנה תלמוד הלכות אגדות, משום דכתיב [תהלים יט, ט] פקודי ה' ישרים משמחי לב, ואבל אסור בשמחה כל ז'. ואם רבים צריכין לו להתלמד מותר, ובלבד שלא יעמוד תורגמן או ידרוש בעצמו כדרך שעושה כשאינו אבל, אלא ישנה ויאמר לאחר והאחר יאמר לתורגמן והתורגמן ישמיע לרבים. ויכול לפסוק איסור והיתר ליחיד השואל אותו אם אין שם אחר אלא הוא וצריכין לו, אבל אסור לומר הלכה לתלמידיו, וכן נוהגין אף על פי שיש מקילין.
ולאחרי זה כתב את הדין הנוגע לנידון דידן, שאם האבל כהן אף על פי שאין בבית הכנסת כהן אחר אסור לו לקרות ולעלות בתורה.
ועמדו על זה, וביארו את כל זה ביתר ביאור, שאסור לו לאבל לקרות בתורה, אף דמותר לקרות הפרשה. מ"מ לעלות לתורה להוציא רבים אסור (פרי' ע"ז) אף דהוא בעצמו אינו קורא מ"מ הש"ץ קורא והוי כאילו הוא בעצמו קורא.
ונ"ל דאפילו ישראל אם מתפללים בביתו וקראוהו לקרות ביום השביעי מותר לעלות כיון דבלא"ה יש פוסקים דמקצת ליל ז' ככולו. ע"ל סימן שצ"ה בטור דר"ת התיר לרחוץ ליל ז' גם יש פוסקים דתורה אינו אסור רק יום אחד. עיין [עוד] טור [ד]אין טעם נכון באיסור לעלות לתורה כיון דמותר לקרות הפרשה וגם מהרי"ל כתב דכשמתפללים בביתו מותר לעלות לתורה כיון דהפרשה הוא חובת היום. ובשבת בבה"כ אסור ע"ש בפרישה סימן שפ"ד הביאו אף דלא דקי"ל כוות' מ"מ ביום ז' יש לסמוך עליו כיון שאין איסור בדבר מי שקורים לקרות בתורה ואינו עולה.
לענין דברים נוספים האסורים ומותרים על האבל, הנה כתב בס' ברכי יוסף – שאבל מותר בתשמישי תורה, כגון גלילה וכיוצא בה, דקריאה לחוד אסור, משום דפקודי ה' ישרים משמחי לב. כן כתב הרב מהר"י אלגאזי בספר אמת ליעקב דף ט"ו, מסברתו, ושוב מצא כן להרב ב"ח בסימן זה. עש"ב. ולא זכר דגם הרב דרישה והרב ט"ז (ס"ק א) כתבו כן. וכן כתבו משם מהרש"ל.
ובספר ערוך השולחן, כדרכו בקודש, סיכם את הדין ע"פ המובא בראשונים ובאחרונים שאם האבל כהן או לוי אסור לו לעלות לתורה ואפילו קראוהו ואפילו אין שם אחר בד"א בחול אבל בשבת אם קראוהו יעלה דאם לא יעלה הוה פרהסיא כמ"ש בסי' ת' ע"ש אבל להתפלל לפני העמוד מותר ומצוה להתפלל להאבל לפני העמוד כי יש בזה נחת רוח לנשמה ואפלו אין כאן אבל מצוה לאחרים להתפלל שם במקום שמת שם כי יש בזה נחת רוח להנשמה וזה שכתב רבינו הב"י בסעי' ג' אם אין שם מי שיתפלל להוציא את הרבים ידי חובתן יכול האבל להתפלל להוציאן עכ"ל דמשמע כשיש אחר אין לו להתפלל כבר חלקו על זה הרבה גדולים והכריעו שאדרבא מצוה להאבל להתפלל [עי' ב"ח] ועוד דזהו להוציא רבים כמו שהיה בזמן הקדמון שרוב המון לא יכלו להתפלל ולא כן עתה ופשוט הוא שהאבל יכול להיות הגבהה וגלילה והוצאה והכנסה לארון הקודש.
ומכל הנ"ל, יוצאת המסקנה לדינא, שאין אבל עולה לתורה כלל, גם כאשר הוא כהן יחידי במקום, ואין שם כהן אחר. אך כל זה הוא ביום חול, אך המדובר הוא ביום השבת – הוא חייב לעלות אם קראוהו, כי אחרת יהיה זה עניין של אבילות בפהרסיא בשבת, שאבילות מעין זו אסורה.
