בפרשת וישלח, בה מתואר המאבק שבין עשו לבין יעקב, זה המקום שבו ניתן למצוא בתורת החסידות ביאורים רבים על מהותו של עולם התוהו לעומת מהותו של עולם התיקון.
עשיו שורשו מעולם התוהו. יעקב מעולם התיקון. במפגש של יעקב ועשיו, יעקב בא לתקן את עשיו, ולברר את הניצוצות הקיימים בעולם התוהו.
"את העולם נתן בליבם". המאבק בין יעקב ועשיו הוא גם מאבק בתוכנו, בין שתי צורות חשיבה.
התוהו והתיקון הם שני סוגי תודעה. התודעה התוהית (מלשון תוהו) היא שורש המשברים שהאדם חווה בחייו, כשם שלמעלה, עולם התוהו נשבר. התודעה המתוקנת היא התודעה שמביאה את האדם למימוש שליחותו בעולם, בצורה מתוקנת ומאוזנת.
התודעה התוהית מתנהלת על פי חוקיות מסוימת, והיא שמביאה לשבירתו. אם נזהה על פי איזו חוקיות אנו פועלים – נוכל להקדים ולזהות משבר הממשמש ובא – ואולי אפילו קודם לכן, בבחינת "איזהו חכם? הרואה את הנולד".
לדוגמה, זוג צעיר מתחיל את חיי הנישואין שלו, והכול נראה טוב ונעים… אך לפעמים צצים סימנים המעידים שצורת החשיבה שלהם וההתנהלות ביניהם מבוססות על עקרונות לא נכונים. אם איש לא יזהה את הסימנים בעוד מועד ולא יפעל לשינוי – אין ספק שבחיי הזוג, במוקדם או מאוחר, עתיד להופיע משבר.
לפעמים רואים אדם שמצליח מאוד בחייו, אך כשמקשיבים בתשומת לב לשאיפות שלו, לצורת החשיבה שלו וכדומה, מבינים שהמשבר הקשה בדרך… משהו בתודעה הפנימית שלו מתנהל בחוקיות שתביא בהכרח למשבר.
מובן שברכה וסייעתא דשמיא נחוצות תמיד ועוזרות תמיד, אבל מוטל עלינו לפעול נכון בתוך העולם ולעשות את ההשתדלות שלנו.
אחד ההבדלים המובאים בחסידות בין התוהו לתיקון הוא שבעולם התוהו הורגש בעיקר הרצון החזק של כל מידה. כל אחת מהם אמרה 'אנא אמלוך' ולא היתה מוכנה להתפשר על זה.
אם נתרגם את הדברים לעולם הנפשי: חשיבה תוהית, מתבטאת בין היתר, ברצון חזק מאוד, שאינו מאוזן ולא מתחשב במציאות. הדוגמה לכך היא אצל ילדים. הילד רוצה ורוצה, אך אין לו עדיין אמון בעצמו וגם לא יכולת לראות את הזולת באמת. אם הילד יצא לעולם הגדול עם התודעה הילדותית הוא עלול לחוות משברים גדולים מאוד.
אמנם גם לילד קטן יש שכל. אבל הוא עדיין לא מפותח. לדוגמה כשהוא חש רצון חזק מאוד, למשל לסוכרייה, יש אצלו הבנה שהסוכרייה מתוקה וטעימה. השכל קיים, אבל מאוד מצומצם. ובלשון התניא בפרק ו: "כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם. וכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים וכן בהתפארות..".
רצון מעיד על חוסר. השלב שבו הרצון הוא הכוח היחיד או הכוח העיקרי, הוא שלב שתחושת החסר בולטת בו, וכיוון שהאמון של הילד בעצמו טרם התפתח – הוא בהכרח יהיה תלוי בזולתו, ועולם הרגש יבלוט מאוד.
גם אדם מבוגר (מבחינת גילו), שתודעתו תוהית, הרצון הוא שמורגש אצלו בעיקר, ועולם הרגש הוא הגורם העיקרי ש'מפעיל' אותו. הוא מתקשה לזהות את הנתונים האובייקטיבים ולהתחשב בהם.
לדוגמה: אדם רוצה מאוד להקים עסק מסוים. רצונו עז כל כך, ואף על פי שכל היועצים המבינים בכלכלה יאמרו לו שמוטב לו שלא להקים את העסק הזה הוא מתעלם מעצותיהם ומכל נורות האזהרה.. אך כעבור זמן־מה העסק קורס. וכשמגיע המשבר, בעל העסק תופס את עצמו: איך לא ראיתי את כל זה מראש?
הרצון העז מסנוור את השכל ומקטין אותו ויוצר חשיבה מעוותת, וכלשון שלמה המלך,: "על כל פשעים תכסה אהבה". כשהרגש מוגבר, המציאות נעלמת מן העין, וה'פשעים' מכוסים.
עולם הרגש הוא עולם קיצוני: השנאה מוחקת מעלות, והאהבה – חסרונות. כשמסונוורים – לא רואים. הרצון העז הפריע לפעולה תקינה של השכל, ונוצרה חשיבה לא נכונה.
למותר לציין, שגם את תפקידו ושליחותו בעולם, הוא לא יצליח לממש בצורה נכונה.
התודעה המתוקנת היא תודעה שבה לצד הרצון יש גם תענוג (ובלשון החסידות, שלמעלה בעולם התיקון, הכתר מתגלה בשלימותו, גם בפנימיותו, עם התענוג העליון), המבטא את השלמות העצמית והאמון של האדם בעצמו, ומתוכם נובעים הרצונות והשאיפות שלו להתקדמות.
בתודעה מתוקנת יש רצונות, אבל הם מפוכחים ומתחשבים בנתונים השכליים, וכל עולם הרגשות מאוזן.
לדוגמה, הורים בעלי תודעה שגויה עשויים לשדר לילדם שרצונם עז שהוא יצליח במבחן, וכמידת ההצלחה – יהיה ערכו בעיניהם. בראייה מתוקנת, ההורים משדרים לילדם שהם אוהבים אותו ומקבלים אותו בלא שום תנאי. אומנם גם הם רוצים מאוד בהצלחתו ובקידומו, אבל רצונם נובע מהתענוג והשמחה שהם חשים בו ולא מהישגים שאליהם יגיע. וגם אם יצליח פחות משקיוו – אהבתם לא תשתנה במאומה.
ילד שיקבל חינוך כזה, יקל עליו לפתח תודעה של שלימות, רוגע ושלוה ולא ירגיש צורך להוכיח כל הזמן שיש לו ערך. גם התפקוד שלו במציאות יהיה נכון ומדויק יותר, וסיכוייו להצליח יגברו. ילד כזה גם מתפתח להיות קשוב יותר לאחרים, לראותם ולהיות חברתי; להיות מסור לאידיאלים שמחנכים אותו אליהם, לשליחות וכדומה.
אדם שתודעתו מתוקנת מסוגל לראות בכל דבר את המעלות וגם את החסרונות; הוא מזהה מצבים שבהם נחוצה התרחקות מהזולת, ומתרחק ממנו, אבל בלי 'למחוק' אותו; הוא מסוגל להתקרב לזולת מבלי 'לבלוע' אותו חלילה.
לימוד תורת החסידות והליכה בדרכיה נותנים לנו את הכלים הנכונים לתקן את המחשבות הלא נכונות שלנו, ששורשם מהנפש הבהמית (העשו שבתוכנו), על ידי הגברת התודעה הנכונה של הנפש האלוקי (יעקב שבתוכנו, המכונה בחסידות 'בעל עולם התיקון').
זו הדרך להגיע לגאולה פרטית וממנה לגאולה כללית.
