תשובה: בשאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו בכלל האיסור לעבוד בתשעה באב? ב) האם ישנו הפרש בין קודם חצות לאחר חצות? ג) האם ישנו הפרש בין סוגי עבודות? ד) האם יש היתר כאשר מדובר בעבודה שללא זה יגרם לה הפסד או היזק?
ראשית יש להביא המובא בשולחן ערוך לגבי מלאכה בתשעה באב. הנה מבואר בסימן תקנד סעיף כב, מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושים, ומקום שנהגו שלא לעשות אין עושים.
והטעם הוא מפני שעל ידי מניעת המלאכה לא יסיחו דעתם מן האבלות (משנה ברורה).
ולכן מפני טעם זה, אין הבדל אם עשיית המלאכה היא ביום או בלילה, שאף בלילה אין לעשות מלאכה, מפני שבתענית תשעה באב האבלות חלה אף בלילה (מגן אברהם).
וכל זה במלאכה הנעשית על ידי ישראל, אבל מלאכה הנעשית על ידי נוכרים יש להתיר כאשר מדובר כמובן באופן המותר בבנייה בימים אלו, אמנם גם בזה אם מדובר בדבר שישנו בזה פרסום ופרהסיה גדול כמו בניית בניין יש לאסור אף שהפועלים נוכרים, כמובא בשערי תשובה.
וכתבו הפוסקים, שגדר מלאכה שנאסרה, הוא רק אם מדובר במלאכה שיש בה שיהוי ועיכוב, אך מלאכה קלה שאין בה שיהוי ועיכוב מותרת מפני שכל טעם ויסוד האיסור במלאכה הוא מפני הסחת דעת מהאבלות וזה לא שייך במלאכה שאין בה שיהוי ועיכוב (מגן אברהם).
וכן הביא הרמ"א בהמשך הסעיף שנהגו להחמיר עד חצות בכל מלאכה שיש בה שיהוי ועיכוב קצת אפילו אם זו מלאכת הדיוט, אך דבר שאין בו שיהוי ועיכוב כמו הדלקת נרות או קשירה וכיוצא בזה, מותרת.
וכל שינוי המנהגים הוא בסתם בני אדם, אך תלמידי חכמים ויראי שמים בטלים ממלאכה בכל מקום שהוא כפי שהביא שם המחבר, ויתירה מזו כתב שכל אדם יש לו לעשות את עצמו כתלמיד חכם לעניין זה ולהחמיר להתבטל ממלאכה בתענית תשעה באב.
ואין להקשות על כך מהמובא בכמה מקומות, הכלל שבכל מקום שהיחיד פורש מהרבים ומחמיר הרי זו גאווה אלא אם כן מוחזק בצדקותו בדרך כלל. כיון שכאן אין חשש זה מפני שהרואה אומר שמניעתו ממלאכה היא מפני שלא נזדמנה לו מלאכה לעשות ולא מפני שמחמיר על עצמו, שהרי בטלים יש בכל יום בשוק (משנה ברורה).
ומכל מקום אף במקום שנהגו לעשות מלאכה, כאשר מדובר במסחר להרווחה, עליו למעט בזה, מאחר ואף משנכנס ראש חודש אב יש למעט בזה (מרן המחבר).
וכתב הרמ"א, שהמנהג לאסור עשיית מלאכה הוא רק עד חצות.
כמו כן כתב המחבר בסעיף כג, שאם מדובר במלאכה שלולא עשייתה יהיה איבוד ממון, אזי מותרת עשייתה כפי שהוא הדין בחולו של מועד.
אך גם בזה הוא רק כאשר אי אפשר בעניין אחר, אך אם אפשר להימנע מכך כמו למשל שיעשה זאת על ידי נוכרי, אזי לא יעשה זאת בעצמו (משנה ברורה).
אמנם כל זה מעיקר הדין, אך למעשה כתב מרן המחבר בסעיף כד שכל העושה מלאכה בתשעה באב, אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה.
וכתבו האחרונים שכוונת המחבר היא שאפילו במקום שנהגו לעשות מלאכה, או במקום שנהגו שלא לעשות אך לאחר חצות שמותר, מכל מקום אינו רואה סימן ברכה מהכסף שהרוויח (משנה ברורה).
עוד הביאו, שזהו דוקא אם קובע את עצמו למלאכה, ומסיח את דעתו מהאבלות, ולכן אף שמותר לאחר חצות לישא וליתן, מכל מקום לא ימשוך בזה יותר מדאי בכדי שלא יסיח דעתו מהאבלות (שם)
העולה מן האמור: שתלוי הדבר האם יגרם לו באמצעות כך נזק ממוני לטווח ארוך, כלומר, אם רק יפסיד את הכסף של אותו היום, אזי לא יעבוד, שהרי מכל מקום אין סימן ברכה במעות אלו. אמנם אם על ידי מניעתו מלעבוד באותו יום מעסיקיו יכולים לפטרו או להפחית את אמינותו בעבודה וכיוצא בזה (כמו למשל אם הם אינם יהודים ואינם מתחשבים ביום תענית), אזי סדר העדיפויות הוא כך: אם אפשרי הדבר למצוא מחליף נוכרי לאותו יום יעשה כך. ואם לאו, אם אפשרי – יעשה את המלאכה אחר חצות. ואם גם זה לא אפשרי, אפשר להקל בזה, מאחר ומדובר במלאכה שהיא בגדר 'דבר האבד'.
