נושא:

סעודה ולימוד בליל הברית

.האם ישנה חובה לעשות סעודה עם לימוד בלילה שלפני הברית, ועד כמה יש לטרוח לעשות זאת?

 

מובא בפוסקים שישנם הנוהגים לעשות סעודה ממש בלילה שלפני הברית בכדי להראות את השמחה וחביבות המצוה שיש לנו מחמת הברית. וכן נוהגים חלק מעדות ישראל. אמנם הרבה נוהגים שלא לעשות סעודה ממש אלא מגישים פירות מיני מזונות שתיה וכיוצא בזה. ואומרים קטעים מובחרים של דברי תורה המלוקטים לצורך כך (מהזוהר וכו'). יש מזכירים גם שזה מהווה 'הגנה' לתינוק בלילה שלפני הברית. ולכן באם מתאפשר כדאי ורצוי לעשות זאת. ועכ"פ את הלימוד יכול לעשות זאת גם עם מעט אנשים או בפני עצמו ואין צורך לארגן שיהיה במניין דוקא.

מקורות

זוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף צג עמוד ב: בההוא ליליא כנש ההוא גברא כל אינון רחימוי וכל ההוא ליליא אשתדלו באורייתא ולא הוה מאן דנאים אמר ליה ההוא גברא במטו מנייכו כל חד וחד לימא מלה חדתא דאורייתא: עכ"ל

מדרש תנחומא (בובר) פרשת תזריע [ז] וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב ג). אין כתיב כאן שיוציא הוצאות ראה כמה ישראל מחבבין את המצות כמה הן מוציאין הוצאות כדי לשמרן אמר הקדוש ברוך הוא אתם משמחין את המצות אף אני אוסיף לכם שמחה שנאמר ויספו ענוים בה' שמחה (ישעיה כט יט).

ש"ך יורה דעה סימן קעח ו: ויש בזה איסור. מכל מקום מה שנוהגין בארצות אלו שעושין סעודה בלילה שלמחר מלין התינוק (שקוריך ווא"ך) אין איסור דדוקא לשום מיני מאכל על השלחן ולהניחם כך אסור משום דהוי כעורך לגד שלחן אבל בסעודה אין איסור:

מגן אברהם סימן תרמ ס"ק יג: חייבים בסוכ'. ול"ד לסעודת חתן שהיא מצו' גדולה לשמח חתן וכלה ונקראת סעודת מצוה בכל מקום אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא עכ"ל מהרי"ק פירוש אף על גב שצר להם המקום לשבת שם וא"א להם לשמוח שם כ"כ מ"מ חייבין בסוכ' דאף על גב דסעודת מצוה הוא כמ"ש בי"ד סי' רס"ה סי"ב מ"מ אינה מצוה כל כך דלא מצינו בגמ' בהדיא כמו סעודת נישואין דאי' פ"ג דפסחים בהדיא ע"ש וא"כ די להם בי' אנשים וע' בספר נחלת שבעה שכ' שגם הסעודה שעושין באשכנז בלילה שלפני המילה שמזמנין המוהל והסנדק ושאר קרובים ואוהבים נקרא סעודת מצוה לענין נדר ואינו מוכרח אדרבה מוכח במהרר"מ שהביא דדוקא כששולח סבלונות מקרי הלילה שלפני החופ' סעודת מצוה משמע דבמקום שאין שולחין סבלונות לא מקרי סעודת מצוה וכמ"ש סי' תקנ"ח א"כ ה"ה הלילה שלפני המיל' ע"ש דף נ"ג ולכן יש להחמיר לענין נדר:

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרמ סעיף יד: סעודת ברית מילה וכן הסעודה שאוכלין אצל היולדת (כך היה המנהג בימים הראשונים) חייבים בסוכה אף על פי שצר להם המקום לשבת שם ואי אפשר להם לשמוח כראוי אעפ"כ יאכלו בסוכה ואותם אנשים שצר להם לא יאכלו כלל בסעודה זו אף על פי שסעודת ברית מילה היא סעודת מצוה מכל מקום אינה מצוה גדולה כל כך לדחות מצות סוכה בשבילה שהיא מצות עשה של תורה:

ערוך השולחן אורח חיים סימן תרמ סעיף טו: וכתב רבינו הרמ"א דסעודת ברית מילה וכן הסעודה שאוכלין אצל היולדת חייבין בסוכה עד כאן לשונו ובוודאי כן הוא דאין זה כשמחת חתן וכלה ואפילו הוי סעודת מצוה מ"מ הרי יכולין לאכול בסוכה וגם סעודת מצוה הוי רק הברית מילה ולא סעודה שאצל היולדות ואנחנו אין יודעין מסעודה זו כלל וכן ליל שלפני המילה שקורין ווא"ך נאכ"ט אינה כדאית לקוראה סעודת מצוה ולפטור את עצמו מן הסוכה וכן שארי כל מיני סעודות [מג"א סקי"ג] אמנם ראיתי שמפני ריבוי האנשים שאין יכולים כולם ליכנס לסוכה בברית מילה ואוכלים הנשארים בבית ונראה שהיתר גמור הוא כיון שאין להם סוכה הוה כהולכי דרכים שהם פטורין מן הסוכה ואין לומר שימתינו עד שיאכלו הקודמים וילכו ואח"כ יאכלו הם דלא מצינו סברא זו וא"כ אין לדבר סוף ומכל מקום הירא את דבר ד' יהדר לאכול בסוכה וכל זה הוא במיני מזונות אבל בשארי מיני מזון לית לן בה דאין זה קביעות אלא עראי בעלמא [ועיין שם ססק"י]: