סעודה בבית הכנסת

נתחיל מהסוף – מותר לערוך סעודות מצוה או "קידוש" בבית הכנסת, אך כמובן שיש לעשות זאת באופן שבית הכנסת ישאר נקי ומסודר לאחר מכן וראוי לתפילה, ולכתחילה עדיף לעשות זאת בחדר הסמוך למקום התפילה כפי שמצוי בהרבה בתי כנסת, ובכך אין בעיה כלל.
כתב השו"ע (אורח חיים סימן קנ"א ס"א):
"בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון: שחוק והתול ושיחה בטילה, ואין אוכלין ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ות"ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם מדוחק".
כלומר, שלתלמידי חכמים הלומדים בבית הכנסת – באם אין להם אפשרות אחרת, ניתן לאכול (שעת הדחק).
אך הרמ"א כתב על כך: "וי"א דבבית המדרש אפי' שלא מדוחק שרי". כלומר, שהדין הנ"ל הוא רק לגבי בית כנסת (המיועד לתפילה), אך בית מדרש (המיועד ללימוד) מותר לאכול שם אפילו שלא בשעת הדחק.
וכתב במשנה ברורה (שם סק"ז): "מדוחק – היינו שהיה מקום דחוק לתלמידים והוצרכו לאכול שם. והמ"א כתב, דלאנשים הלומדים שם בקביעות לעולם שעת הדחק הוא, דאם יצטרך לילך לאכול ולשתות בביתו בודאי יתבטל מלימודו. אבל אם אין לומדים בבית הכנסת ובבית המדרש אסורים לאכול ולשתות שם וכן הסכימו כמה אחרונים".
והיינו לדעת המחבר שמחמיר בבתי כנסת, ומתיר רק לת"ח הלומדים שם לאכול ולשתות (ולפי המגן-אברהם הכוונה שתמיד מותרים לאכול שם, היות וכל הזמן נחשב עבור "שעת הדחק" היות ואם חצטרכו ללכת לביתם לאכולך ולשתות יתבטלו מלימודם).
אך לדעת הרמ"א שמיקל בזה, כתב המשנה ברורה (שם סק"ח-ט'):
"וי"א דבבית המדרש וכו' – אף דקדושת ביהמ"ד חמורה יותר מביהכ"נ (כדלקמן בסימן קנ"ג ס"א) ס"ל דלענין חכמים ותלמידיהם שלומדים שם בקביעות התירו להם אפילו שלא מדוחק משום דביהמ"ד הוא ביתו ולאו דוקא אכילה ושתיה דה"ה לכל תשמישיהם שרי".
"שרי – עיין בלבוש וב"ח שמצדדים כן לדינא וכן נראה שאין להחמיר לאנשים שלומדים שם כל היום".
כלומר, שלדעתו לתלמידי חכמים מותר להשתמש בבית המדרש לשאר צרכיהם לכתחילה (כולל כמובן אכילה ושתיה וכדומה).
ואף לשאר האנשים – מותר לאכול סעודת מצוה בבית הכנסת, כמ"ש המחבר (שם ס"ד):
"לצורך בית הכנסת מותר לאכול ולישן בתוכו, ומטעם זה ישנים בליל יום הכפורים בב"ה ואפילו לצורך מצוה אחרת כגון כשנקבצים לעבר השנה בב"ה מותר לאכול שם".
וביארו המשנה ברורה (סק"כ) ובכף החיים (סקל"ד) ע"פ דברי המ"א, שמה שהתירו סעודת מצוה הכוונה לסעודת מצוה קטנה שלא מביאה לשכרות וקלות ראש, אך סעודה גדולה העלולה להביא לידי שכרות וקלות ראש – אסורה.
וז"ל המשנה ברורה: "עיין במ"א שהביא בשם הגהת סמ"ק דלא הותר בסעודת מצוה אלא כגון סעודת עיבור שנה שאין בה קלות ראש שהיתה עשויה בפת וקטניות בלבד ור"ל לאפוקי סעודת מצוה שיש בה שכרות אסור אף בבית המדרש [פמ"ג ע"ש] ומ"מ הנוהגין להקל לעשות סעודת סיום הש"ס בביהמ"ד מפני שאין להם מקום אחר מרווח לזה אין למחות בידם דיש להם על מי לסמוך".
ובשו"ת ציץ אליעזר (יד, כ') היקל עוד שכל סעודת מצוה הכוללת יין – מותרת בבית הכנסת.
עוד יש להקל בדבר -שאם התנו על בית הכנסת מתחילתו שישמש לעשיית סעודות מצוה וכדומה, מותר הדבר (הדבר נתון במחלוקת ראשונים אך רוב הפוסקים סבורים שמותר הדבר – ותנאי לבית הכנסת מועיל גם לבתי כנסת שבארץ ישראל – ודלא כמחמירים בדבר, עיין באו”ה קנא, יא, ‘אבל’, מ”ב כ, ושעה”צ יד, באור הלכה קנא, יא ד"ה "אבל בתי כנסת", ועוד).
ישנה התייחסות לכך מהרבי מלובביץ' (אגרות קודש חי"ד עמ' שדמ), וזלה"ק:
"במענה על מכתבו בו כותב אשר ישנה קביעות לערוך קידוש בבית הכנסת במקום מיוחד ולפני שלשה שבועות הסכימו לקבוע שיעור לימוד ש"ס מיד אחר תפלת מוסף ורוצים ללמוד דוקא על השולחן עליו עורכים הקידוש כי בעלי הקידוש רבים מהמשתתפים בהשיעור ושואל:
א) אם יש היתר לערוך קידוש בבית הכנסת. וכבר דנו על שאלה זו בכו"כ שו"ת ורבו המתירים והיתר בפשיטות ובפרט שבזמננו בעת בנין בית הכנסת כבר נודע שנתפשט ההיתר לערוך קידוש בביהכ"נ.
ב) כיון שיש חדר סמוך לביהכ"נ למה לא יערכו הקידוש שם וילמדו דוקא בבית הכנסת, והנה בכגון דא יש להזהר מעניני מחלוקת כי ברובא דרובא על ידי מחלוקת ופירוד הדיעות מתמעטים הלומדים וגם העוסקים בצרכי צבור דביהכ"נ וכיון שעורכי הקידוש קדמו ומספרם מרובה יותר החשש דמחלוקת מתגדל עי"ז, ולכן לדעתי אם בטוב ובדרכי נועם יתדברו ביניהם אודות מקום הלימוד ומקום הקידוש מה טוב ואם יש חשש למחלוקת אזי הקביעות החדשה תקבע לה מקום חדש מיוחד מבלי להכנס למחלוקת".
לסיכום: ניתן לערוך קידוש וסעודת מצוה בבית הכנסת – בתנאי שלא תהיה סעודה המביאה לידי שכרות ח"ו וכדומה. בתי הכנסת כיום נבנים על תנאי שישתמשו בהם לצורך סעודות ולכן מותר הדבר. לכתחילה אם יש חדר צדדי בו ניתן לעשות את הקידוש – ודאי שהדבר עדיף לכל הדיעות.