בשאלה זו, צריכים לשים לב בתחילה שעלינו לשמור מאוד על הרגישות כלפי הסבא. בסופה של תשובה, נעלה פסק דין הלכה למעשה, אך קודם כל צריכים לשים לב, שלא פוגעים בסבא – אף על פי שאינו יהודי – וצריכים להסביר לו את פסק ההלכה בדרכי נועם ובדרכי שלום.
וכדי לדון בשאלה זו, האם ישנה בעייה שהסבא שאינו יהודי את כיבוד הסנדקאות, מוכרחים אנו להעלות תחילה את המקורות השונים והטעמים למנהג הסנדקאות, ומתוכם נוכל לראות את התשובה לשאלה.
כתב בספר מנהגי מהרי"ל, בנוגע להלכות מילה, שמהר"י סג"ל כשנעשה הוא בעל ברית והוא מה שקרוי סנדק בלשון חכמים, היה נוהג לרחוץ ולטבול עצמו להכניס התינוק בטהרה לברית. ואמר גדול מצות בעל הברית ממצות המוהל, מפני שרגליו נדמו למזבח כאילו מקטיר קטרת לשמים.
שרואים אנו מזה עד כמה חשוב וגדול כל העניין של בעל הברית – הסנדק. ומאותו טעם כתב רבינו פרץ ע"ה מה שאין כופלין לתת בניו לבעל ברית אחד פעמים ושלש רק לכל בן בורר בעל ברית אחר, משום דאיתמר פ"ק דיומא כהן שהקטיר קטרת פעם אחת לא שינה עוד לעולם מפני שהקטרת היה מעשיר. דכתיב ישימו קטורה באפך וסמיך ליה ברך ה' חילו (דברים לג, י – יא), לפיכך בכל פעם היו מעשרין כהן אחר, ה"נ ל"ש. ומטעם זה דגדול בעל ברית יותר ממוהל אמר מהר"י סג"ל דמקדימין אותו בקריאת התורה קודם המוהל. כי מעלתו היא גדולה מאוד, וצריכים לשים לב שלא לכבדו יותר מפעם אחת, כי לא נותנים לכהן להקטיר את הקטורת יותר מפעם אחת.
ובנוסף לזה, מביא המהריל, שצריך לחפש אחר יהודי כשר לעשותו סנדיק דהוא הבעל הברית, כדי שיבא אליהו ז"ל וישב על הקתדרא מכוסה במעיל אצל בעל הברית. ומשום כבודו מושיבין לו כסא אחד כמו שכתב רב שמריה גאון ז"ל דאליהו הוא מלאך הברית, וכן יסד הפייט ביוצר דשבת דחל בו ברית.
אין זה סתם עניין שמעמידים כסא לאליהו הנביא, אלא יש בזה עניין אמיתי וקדוש, ולכן צריכים לבחור את הסנדק שיהיה מתאים לגילוי של אליהו.
ובעניין זה, הנה ישנו דיון דומה – שנוגע הוא גם לדיון שלנו, מהו הדין בנוגע לכשרות המוהל – שמביא בזה בשולחן ערוך (הל' מילה סין רסד) שהכל כשרים למול; אפילו עבד אשה וקטן וערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה.
ואם יש ישראל גדול שיודע למול, הוא קודם לכולם.
אבל, כותב השו"ע ומבאר, שעובד כוכבים, אפילו הוא מהול, לא ימול כלל. ואם מל אין צריך לחזור ולמול פעם שנית.
אך על זה מגיה הרמ"א הגהה, ומביא שישנם הסוברים שחייבים לחזור ולהטיף ממנו דם ברית. ופוסק שכן עיקר.
ובשו"תים השונים מובא, שיש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק, ובא"ז עצמו שזכינו עתה לאורו לא כתוב רק אחר בעל ברית (סנדק) טוב וכן הובא בד"מ ואח"כ דיש לחפש נמי אחר המוהל יהודי טוב.
וכן העלה לפועל בקיצור שולחן ערוך, שמסכם את הדינים הנ"ל, וכותב בלשון צחה וברורה, שמצות עשה על האב למול את בנו, או לכבד ולעשות שליח לישראל אחר שימול אותו.
ומביא גם כן, ש יש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל וסנדק, היותר טוב וצדיק. נוהגין שאין נותנין סנדקאות לאיש אשר כבר היה אצלו סנדק בבן אחד. וכל אלו הדברים הוא מאותו הטעם דלעיל, כי בעצם הנקודה של הסנדקאות היא לא כבוד סתם, אלא יש בזה תוכן משמעותי ביותר, ועמוק ביותר, שצריכים לשים את הלב, שבמצווה זו, משפיעים על הנפש של הילד, ומביאים לו את הגילוי של אליהו הנביא. ולכן חשוב ביותר לשים לב את זהותו של הסנדק, ושיהיה שומר תומ"צ, ואנו נוסיף גם כן – שיש לראות שהוא אכן הולך בדרכי החסידות, ומקושר לפנימיות התורה.
ומכל הנ"ל יוצא ברור, שמאחר שמבואר בפוסקים שה'סנדק' משפיע על נפש הילד למשך ימי חייו, ולכן אף בבני ישראל עצמם יש לבחור סנדק היותר הגון וצדיק. ולכן אין מקום כלל לתת כיבוד זה לסב גוי, ויש להסביר לו בדרכי נועם שאין אפשרות שישמש כסנדק, בדיוק כפי שאינו יכול לשמש כמוהל – גם אם יודע לעשות זאת.
ובעז"ה, יבין הוא את הדברים כמו שצריך, ולא יגיע מזה תקלה. כי שמקיימים את רצונו של הקב"ה, לא מגיע מזה אף פעם שום תקלה, אלא שמורים אנו ובטוחים אנו בכוחו של הקב"ה.
