סחיטת לימון לתה בשבת

כתב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים (סימן שכ סעיף י'): לדברי האוסרים לסחוט שאר פירות לצורך מימיהן לשם משקה, (וכבר כתב בסוף סעיף א' ש"כן נוהגין להחמיר במקומות הרבה אבל העיקר כסברא הראשונה, ומכל מקום במקום שנהגו להחמיר אין לשנות". ובפרט בזמנינו שהרגילות לסחוט כמעט כל פרי העומד לאכילה, ועיין שם הייטב), – אסור לסחוט בשבת לימונים או שאר פירות לתוך מים או שאר משקין לשתותן, לפי שלא אמרו אלא משקה הבא לאוכל הוא כאוכל – ולא הבא למשקה.

ובצמח צדק (משניות שבת פ"ב) כתב: צ"ע אי שרי לסחוט הלימון לתוך צוקער בכדי ליתנו אח"כ למשקה, שהרי הצוקער מניחים אותו אח"כ במים ונהפוך למשקה, ובשביל זה וסחטין הלימונים לשתות המים שנותנים בהם הצוקער, א"כ צ"ע אי יהיה לצוקער זה דין קדירה ותבשיל לסחוט הלימונים עליו".

וביאר דבריו בקצוה"ש (קכו, כה. ד"ה והנה הח"א): ור"ל דבסוחט לקדירה בעינן שיהא המשקה לצורך הקדירה כמ"ש אדמו"ר בשו"ע,אבל כאן אין הלימון לצורך הצוקער, אלא הלימון והצוקער לצורך המים. או דר"ל, כיון שבדעתו להפוך גם אוכל הצוקער למשקה, ע"כ מעיקרא לא חשיב משקה הבא לאוכל, ע"כ לא הזכרנו בפנים היתר לסחוט על צוקער".

ובמשנה ברורה (שם ס"ק יד) כתב: כתבו האחרונים דמותר לתת ענבים בשבת בתוך היין שיתבקעו ויוציאו יינם.. וכן מותר לשרות צמוקים וכיוצא בהם במים לעשות שתיה. [ובשער הציון ס"ק יט כתב מקורו: מגן אברהם בשם הב"ח ואליה רבה וחיי אדם, ודלא כט"ז].

ולפי"ז הוא הדין דשרי ליתן חתיכת לימון לתוך התה מבלי לסוחטו. (ראה בפסקי תשובות המצויין להלן)

אמנם רבינו כתב בסעיף ד שם: ואפילו אם נתנו ענבים שלימים בגיגית בשבת ונתבקעו ביין בו ביום, מותר לשתות יין מהגיגית.. אבל לכתחלה אסור ליתן ענבים שלמים ביין בשבת כדי שיתבקעו ויזוב יינם משום איסור סחיטה, ואף שאינו סוחט בידיו ממש, מכל מקום אסור מדברי סופרים.

ומקורו מהט"ז (כמצויין שם מהציונים המקוריים). ולפי"ז יהיה אסור אף בזה. (וכן הבין הפסקי תשובות שם אות ו' הערה 76).

אמנם יש לומר, שאיסור האמור הוא רק בענבים שאיסור סחיטתם מדאוי' והחמירו בו בכגון זה, משא"כ בלימון שאיסור סחיטתו הוא רק מד"ס, ועצ"ע.

[ולענין נתינתו בכלי שלישי ראה בתשובות והנהגות (להגר"מ שטרנבוך כרך ה סימן צח): אמנם למעשה אף שנהגו להתיר בכלי שלישי כשהיד נכוית בו כמ"ש, כשאני לעצמי תמה על זה, שאין שום חילוק בין כלי שני לשלישי, ואם מבשל בכלי שני מבשל גם בכלי שלישי כשהיד נכוית בו. שוב ראיתי שכ"כ החזו"א (סנ"ב סקי"ט) וז"ל לא מצינו מקור לחלק בין שני לשלישי, וכן לח"א המחמיר ביד נכוית, אף בכלי שלישי אסור, אלא שמסיק החזו"א ומיהו כיון שאינו אלא חומרא, במה שנהגו נהגו, ע"ש. אבל לענ"ד ראוי להחמיר בכלי שלישי כשהיד נכוית בו, אבל בספק יד נכוית בו יש להקל. (ושמעתי מפי כ"ק האדמו"ר מגור בעל ה"בית ישראל" זצ"ל בשם הגה"ק ר' מנחם זמבא זצ"ל שלהכניס לימון בתה בכלי שלישי אין שום חשש, וכנראה שדעתו דכלי שלישי אינו מבשל אף כשהיד נכוית בו].