סדר בברכת בשמים

ראה בשולחן ערוך הרב סדר ברכת הנהנין פרק יא סעיף ז: ואם יש בתוך השמן ממשות משניהם מעצי ומעשבי בשמים מברך בורא מיני בשמים לדברי הכל וכן אם עצי ועשבי בשמים שחוקים ומעורבים יחד בעינם בלי תערובות שמן מברך על ריחם בורא מיני בשמים אבל אם אינם שחוקים ואפשר להפרידם צריך לברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

וטוב להקדים ברכת עצי בשמים לעשבי בשמים ואם יש ביניהם הדס הוא מוקדם לברכה.

ואם יש לפניו גם דבר שברכתו בורא מיני בשמים צריך להקדים ברכת עשבי בשמים לבורא מיני בשמים:

ובספר הרוקח הלכות סעודה סימן שכט: ברכות הקודמות. ברכת המוציא קודמת לברכת מיני מזונות. מיני מזונות לבורא פרי העץ. פרי העץ לבורא פרי האדמה פרי האדמה לברכת שהכל. לפי שאין ברכותיהן שוות. אבל ברכותיהן שוות המוקדם בפסוק מוקדם לברכה ארץ חטה ושעורה מברך אפי' על פרוסה של חיטין ופוטר את של שעורין. ענבים ותאנים ורמונים וזתים מברך על הענבים ופוטר את כולן. ארץ זית קודם לענבים. תאנים ורמונים מברך על התאנים שהם שניים לארץ. באו לפניו פירות וירקות מברך בורא פרי העץ. ואחר כך בורא פרי האדמה ואחר כך שהכל. בא לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים מברך עצי בשמים ואחר כך עשבי בשמים. אתרוג וזית מברך על מין שבעה ופוטר האחר. כל שברכה לפניו שהכל מברך לאחריו בורא נפשות רבות וחסרונן. ענבים ותאנים זתים ותמרים פרי העץ. ולאחריהם על העץ ועל פרי העץ. כל פירות לבד מד' המינין מברך על החביב לו. כל הברכות שהן סומך דברים צריך לומר מעין חתימתה סמוך לחתימתה. כל הברכות כולן אין חותמין בשתים חוץ ממקדש השבת וישראל והזמנים.

ובבית יוסף אורח חיים סימן רטז י: ויראה שאם היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים וכו'. כלומר שלכתחלה יברך מיני בשמים על הבושם שברכתו כך ובברכה זו יפטרו גם עצי ועשבי הבשמים וכן יראה דעת הרמב"ם שכתב בפרק ט' (ה"ד) היו לפניו בושם שהוא עץ וכו' ומשמע לרבינו דבדוקא נקט עץ ועשב דאילו היה ביניהם דבר שאינו עץ ולא עשב היה מברך עליו בורא מיני בשמים ופוטר את השאר: אבל רב עמרם כתב שאף על פי שיש לפניו גם כן דבר שאינו לא עץ ולא עשב מברך על כל אחד ברכתו הראויה לו והיינו ודאי לכתחלה דאילו בדיעבד כבר נתבאר (קצב.) דעל כולם אם אמר מיני בשמים יצא. והשתא יש לומר דהרמב"ם ורב עמרם לא פליגי דלא נקט הרמב"ם בדוקא עץ ועשב דהוא הדין אם היה ביניהם דבר שאינו עץ ולא עשב דלכתחלה אין אחד פוטר את חבירו: ואיני יודע מהיכן היה נראה לרבינו דלכתחלה מברך על מיני הבשמים ופוטר את השאר דמאי שנא מברכות הפירות שאף על פי שהאחת נפטרת בברכת חברתה בדיעבד לכתחלה מיהא צריך לברך על כל אחת ברכה הראויה לה כמו שנתבאר בסימן ר"ו ובסימן ר"ח: כתב הרוקח באו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים מברך על עצי בשמים ואחר כך על עשבי בשמים ונראה טעמו משום דמדמי לה לברכת אכילת הפירות דמברך על פרי העץ ואחר כך על פרי האדמה לדעת בה"ג (ברכות פ"ו ח.) כמו שנתבאר בסימן רי"א:

יא הביאו לפניו הדס ושמן להריח בהם וכו'. בסוף פרק כיצד מברכין שם (מג:) תנו רבנן הביאו לפניהם שמן והדס בית שמאי אומרים מברך על השמן ואח"כ מברך על ההדס ובית הלל אומרים מברך על ההדס ואח"כ על השמן כך היא גירסת הרא"ש (סי' לט) ולפי גירסא זו מיירי בשאין ברכותיהן שוות שהוא צריך לברך על שתיהן ואיפליגו על איזה מברך תחלה. אבל הרי"ף (לא:) גורס בית שמאי אומרים מברך על השמן ופוטר את ההדס ובית הלל אומרים מברך על ההדס ופוטר את השמן ולפי גירסא זו מיירי בשברכותיהן שוות ואיפליגו על איזה מהם יברך ויפטור את חבירו וכך נראה שהיא גירסת הרמב"ם (פ"ט ה"ג) גם כן ואף על גב דרבי יוחנן פוסק הלכה כרבן גמליאל שהכריע כבית שמאי דעת הפוסקים לפסוק הלכה כבית הלל והשתא מה שכתב רבינו ורב אלפס גורס מברך על השמן ופוטר את ההדס רישא דברייתא נקט דבבית שמאי גורס כן ובבית הלל גורס מברך על ההדס ופוטר את השמן שהרי אין חילוק בינו להרא"ש אלא שהרא"ש גורס מברך על זה ואחר כך מברך על זה והרי"ף גורס מברך על זה ופוטר את זה וכמו שכתבתי. וזהו שכתב רבינו וכל הפירושים אמת וכו' כלומר שאין מחלוקת בין הרי"ף והרא"ש אלא בגירסת הברייתא ופירושה אבל לענין הדין ליכא פלוגתא בינייהו כלל דלגירסת הרא"ש כיון דהדס עדיף משמן לענין קדימה כשאין ברכותיהן שוות הוא הדין לברכותיהן שוות לענין שההדס יפטור את השמן ולגירסת הרי"ף כיון שהדס עדיף משמן בשברכותיהן שוות הוא הדין לאין ברכותיהן שוות: