תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם בעלי חיים הינם מוקצה? ב) האם כלב ביתי נחשב כמו בעל חי שניצוד ועומד ולא שייך בו צידה, או שלא? ג) האם יש הפרש בין הכנסה לחצר לבין הכנסה למלונה?
ראשית יש לציין כי כל בעלי החיים הינם מוקצה, כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שח סעיף לט, שאסור לטלטל בהמה חיה ועוף, ואף על פי כן מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים, כדי שיעלו וירדו בו, אך בעודם עליו אסור לטלטלו.
וטעם הדבר שאסור לטלטלם, הוא כי הם בכלל מוקצה כעצים ואבנים שהרי לא ראויים הם לכלום. ואפילו אם יכול להגיע להפסד על ידם כגון שהעוף פורח על גבי הכלים ויכול לשברם, אפילו כך אסור לתפסם בידים ממש, ואפילו אם הוא מורגל בבית מכבר ששוב אין בו משום חשש צידה אפילו כך ליטול אותם בידיים אסור משום מוקצה אלא יפריח אותם מעליהם, שאיסור טלטול מוקצה הוא אפילו במקום הפסד (משנה ברורה).
אמנם לדחות אותם מאחוריהם מותר, כמבואר בשולחן ערוך שם. וכמו כן מותר לעמוד בפני חיה שתחזור לחצר גדולה שאין בה צידה, וכפי שנפסק בשולחן ערוך שם, שחיה ועוף שברשותו מותר לצוד אותם, והוא שלא ימרדו. אבל אם הם מורדים, אסור לתפסם אפילו בחצר, אם החצר גדול שאם לא גדלו בין בני אדם היו צריכים מצודה.
וברמ"א הביא את שיטת החולקים, שיש אומרים אסור לצוד חיה ועוף שברשותו ואם צדן, פטור. אבל פרה וסוס, וכל שכן שאר חיה ועוף שמרדו, אם צדן חייב חטאת, וכן עיקר. וחתול, דינה כשאר חיה ואסור לתפוש אותה בשבת.
וסייג הדבר במשנה ברורה, שכל ההיתר הוא לצוד אותם, אך בלבד שלא יטול אותם בידו שכל בעלי חיים הם מוקצים אלא רודף אותם עד שיכנסו למקום צר ונועל בפניהם.
אולם אם הם מחוסרי צידה אזי אסור מדרבנן למרות שלא נוגע בה כלל ואין כאן איסור מוקצה, וכפי המבואר בשולחן ערוך אדה"ז שם שחיה ועוף הגדילים ברשותו של אדם כגון מי שמגדל צביים בביתו או בחצירו או אווזים ותרנגולים ויונים מי שצד אותם בשבת פטור, שהרי ניצודים ועומדים.
אבל הצד יוני שובך ויוני עלייה חייב, שמחוסרים צידה הן שכשאדם בא ליטול אותם הם עשויים להשמט ולברוח מקיניהם. מה שאין כן עופות הגדילים בבית שכשהם באים לכלובן בערב נוח לתפוס אותם שם מפני שאז אינם עשויים להשמט ולברוח, ולפיכך אף כשהם חוץ לכלוב אינם נקראים מחוסרים צידה, כיון שלערב יבואו לכלוב מאליהם. ומכל מקום מדברי סופרים אסור לצוד אותם דהיינו לרדוף אחריהם עד שיכנסו למקום שנוח לתפוס אותם שם, אבל לטלטלם ביד אסור בלא איסור צידה משום מוקצה.
אמנם זהו דוקא כאשר הם בחצר או בית גדול כל כך שאם לא גדלו בין בני אדם היו צריכים מצודה ולבקש תחבולות לתפסם שם והיו נקראים מחוסרים צידה, כמו אם הוא בית גדול כל כך שאינו יכול לתפסו שם במרוצה אחת, ורודף שם אחריהם עד שיכנסו לחדר שאינו גדול כל כך ונועל הדלת בפניהם, אבל אם הם בבית שאינו גדול כל כך הם ניצודים ועומדים, או אפילו הם בבית גדול כל כך ואפילו הם ברשות הרבים ודוחה אותם עד שיכנסו לבית אחר גדול כל כך אין כאן צידה כלל ומותר.
העולה מן האמור: שלטלטל את הכלב בפני עצמו ממש בידיו – אסור, מאחר וכל בעלי חיים הינם מוקצה, כולל הנמצאים וגדלים ברשותו. ולעניין להכניסו למלונה, הנה מאחר ומדובר ב'חיה', אזי אפילו אם הם נמצאים בתוך חצירו שייך בהם 'צידה' מדרבנן – באם מדובר בחצר גדולה שעשויים להישמט ממנו וצריך לבקש תחבולות כיצד לתפוס אותו.
אך אם מדובר בחצר קטנה שבריצה אחת אחריו הוא תופס אותו ללא צורך בתחבולות כי אין הכלב יכול להישמט ממנו, אזי הוא נחשב 'ניצוד ועומד' אפילו מדרבנן, ומותר לעמוד בפניו עד שיכנס ל'מלונה' ולסגור אותה.
