במענה לזה צריכים לשים לב לכמה וכמה נקודות, שהם מהוות יסוד חשוב כדי להבין מה יהודי צריך לעשות במצב כזה.
יסוד לכל הוא הידיעה הברורה שכל דבר שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית מאיתו ית', וממילא ברור שאין שום דבר בעולם שהוא מקרה ח"ו, ולכל דבר ישנו תכלית וכוונת מכוון מראש.
דבר נוסף שמוכרחים לדעת, שכל העניינים שלמטה משתלשלים מהעניינים שלמעלה. ולכל דבר שקורה בעולם ישנה סיבה עליונה.
בספרים מובא בכמה וכמה מקומות, שבמקרה שלאדם ישנו כאב באבר מסויים, צריך הוא לבחון את המצב באבר זה מבחינה רוחנית, וכשיתקן את הדברים מבחינה רוחנית, אזי יתוקנו הדברים גם מבחינה גשמית.
כל זה מתאים באופן כללי לבריאה כולה. וכמו שמובא בשם רבותינו הקדושים, שאפי' תנועת עלה שמתנועעת ברוח לצד זה או לצד זה הוא בהשגחה פרטית ובכוונת הבורא, וכהוספת אדמו"ר הזקן בזה, שאפי' הסיבה שהביאה את נענוע העלה היא בהשגחה מאיתו ית'.
ויתר על כן בכמה וכמה מונים הוא כפי שהדברים אצל ישראל עם קרובו, שכל העניינים בגשמיות הרי הם מגיעים מעניינם הרוחני.
במענה למכתב של יהודי שכתב לרבי מה"מ, שכבר כמה פעמים הוא עמד לקבל "רשיון נהג" ובפועל לא קיבלו, כותב הרבי כמה וכמה נקודות, שיש לשים לב אליהם:
המכתב נמצא באגרות קודש כרך ז, אגרת א'תתצא
"..שלום וברכה!
במענה על מכתבו, בו כותב שזה איזה פעמים עמד להבחן לקבלת רשיון נהג, ועדיין לא קבלו, הנה לכל עת אמר הכתוב, ובטח בעתיד יצליח בבחינה זו, כמובן אחרי הכנה המתאימה, ובאשר ידוע אשר גשמיות ורוחניות קשורים זה בזה ובפרט אצל האיש הישראלי, הנה יוסיף אומץ בהנהגת המרכבה שלו היינו הרמ"ח אברים ושס"ה גידים של הגוף הגשמי שהם מרכבה להנפש, והנפש היא מרכבה להנפש האלקית (מובן אשר התואר "מרכבה" בזה אינו מדוייק כפי המבואר בתורת החסידות המעלות והחסרונות שבמרכבה והכוונה היא דבר הטפל אשר עליו להיות מונהג ע"י העיקר הוא הנפש).
בטח מתחזק בשמירת שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע והם בחומש תהלים ותניא וכן לוקח חלק בשיעורים הנלמדים ברבים והשי"ת יצליחו.
בברכה".
דבר ראשון שאותו כותב הרבי הוא ש"לכל עת אמר הכתוב", היינו שכל דבר יש לו את הזמן שלו, ואת העת המיוחד מאת הבורא, וכשיגיע הזמן הרי בפועל הדבר יגיע.
עניין נוסף שכותב לו הרבי הוא להוסיף "בהנהגת המרכבה שלו" ומסייג מייד את דבריו, שאין הכוונה לאותו התואר המבואר בתורת החסידות למושג מרכבה, כ"א למה שהדבר הטפל עליו להיות מונהג ע"י העיקר שהוא הנפש.
בעניין המרכה, מובא בתניא פרק ל"ד:
"והנה מודעת זאת שהאבות הן הן המרכבה שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפי' שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים בביטול הנ"ל ליחודו ית' ואחריהם כל הנביאים כל אחד לפי מדרגת נשמתו והשגתו ומדרגת משרע"ה היא העולה על כולנה שאמרו עליו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ומעין זה זכו ישראל במעמד הר סיני רק שלא יכלו לסבול כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' שהוא ענין ביטול במציאות הנ"ל לכן מיד אמר להם לעשות לו משכן ובו קדשי הקדשים להשראת שכינתו שהוא גילוי יחודו ית' כמ"ש לקמן ומשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו משכן ומכון לשבתו הוא יחודו ית' אלא ארבע אמות של הלכה שהוא רצונו ית' וחכמתו המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו.."
ובעיון קל בדברים אלו הרי ברור ומובן לכל אחד, שאי אפשר לדרוש מכל אחד להיות "מרכבה" שבטלה לרוכב באופן מושלם ביותר כמו שהיה אצל האבות הקדושים, שכל אבריהם היו מונהגים בכל שעה ושעה כפי הרצון העליון, ובמיוחד כמו שהיתה המרכבה אצל משה רבינו שהיה בביטול מוחלט לאלקות,
– שבאמת זוהי המשמעות האמיתית של "מרכבה" שהיא בטלה אל הרוכב ללא שום רצון עצמי –
אך אפשר לדרוש ממנו, כפי שכותב הרבי במכתבו, שהעניינים הטפלים יהיו בטלים אל אותם העניינים העיקריים, שהם חיי הנפש.
בסופו של המכתב כותב הרבי תזכורת בנוגע לשמירת השיעורים הקבועים, ובדורנו הרי זה גם שיעור הרמב"ם היומי,
וע"פ מכתב זה, הרי נראה ברור שבהוספה בענינים המדוברים בו, הרי הקב"ה יסדר לך את הרשיון כמו שצריך, בעז"ה בקרוב ממש.
בהמשך המכתבים מובא מכתב (שאולי הוא אפי' לאותו אחד – אגרת ב'פו)
"..שלום וברכה!
בנועם קבלתי מכתבו המודיע שקבל רשיון לנהגות, ויה"ר מהשי"ת שיזמין לו פרנסתו בהרחבה וירבה בקביעות עתים בתורת הנגלה ובתורת החסידות מתוך מנוחה ובמילא ינהג את גופו ואת נה"ב שיתאימו להכוונה וכפי המבואר בתורת החסידות בארוכה.
בברכה לפרנסה בגשמיות וברוחניות".
