תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם המצוה היא ההדלקה או זה שהנרות דולקים. ב) האם יש הבדל האם נתן מספיק שמן בנרות שידלוק למשך הזמן הנצרך מעיקר הדין או לא. ג) האם יש הפרש האם כבה מיד לאחר שהדליק או לאחר משך זמן. ד) האם יש הבדל בין אם בשעת ההדלקה האש לא נתפס כראוי בפתילה ומחמת כך כבה. או שהדליק מלכתחילה במקום שמצוי שיכבה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג סעיף ב, שהדלקה עושה מצוה. ולכן אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה, ואפילו כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת שעדיין הוא מבעוד יום, אינו זקוק לה. והטעם הוא מכיון שבערב שבת מחוייב להדליק קודם שקיעה, וגם כבר בירך עליה להדליק נר של חנוכה – כבר הותחלה המצוה בהכשר. ובטורי זהב חולק על כך, ודעתו שקודם קבלת שבת שיש עדיין היתר להדליק מחוייב לחזור ולהדליק – ובלי ברכה.
כמו כן אם לאחר שהדליקה בא לתקנה וכיבה אותה בשוגג, אינו זקוק לה. מחמת שהדלקה עושה מצוה וכיון שהדליק תיכף קיים את המצוה, לפיכך אם כבתה אין זקוק לה.
וכתב הרמ"א שמכל מקום אם רוצה האדם להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליקה, אין לברך עליה. והאחרונים כתבו שאין זה רק אם רוצה להחמיר הרשות בידו כפי שכתב הרמ"א, אלא שראוי להחמיר לחזור ולהדליקה בכל ענין. ובפרט אם נכבה בערב שבת קודם קבלת שבת. ואם הוא קיבל בעצמו שבת ואחר כך כבה ויש עדיין זמן היתר, מותר לומר לחברו שידליק אותם כמבואר בפרי מגדים.
ואמנם כל זה רק אם הניחה במקום הראוי, ומכל מקום כבתה, אבל אם מלכתחילה העמידה האדם במקום הרוח, ועל ידי כן היא כבתה, אזי הוא כן זקוק לה להדליק אותה, כי נחשב כאלו לא נתן בה שמן כשיעור ולא יברך. וראוי להחמיר לחזור ולהדליקה בכל ענין, ובפרט בערב שבת קודם קבלת שבת. (מגן אברהם). וכן הביא המשנה ברורה, שאם הדליקה במקום הרוח וכבתה, זקוק לה לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח מצוי כי זה נחשב כאלו לא נתן בה שמן כשיעור ומכל מקום לא יברך עליה.
כמו כן כתב הפרי מגדים, שאם כיבה אותה האדם במזיד, ודאי שצריך לחזור ולהדליקה, אך גם בזה לא יברך. וכתב המשנה ברורה, שפשוט שאם האדם רואה שהאור אינו נאחז בפתילה ובודאי יכבה מיד, שאינו יוצא בהדלקה זו וצריך מעיקר הדין לחזור ולהדליק אותה לאחר שנכבה.
ואמנם מובא בספר המנהגים חב"ד, שנר שכבה בתוך שיעור זמן דליקתו יש לחוזר ולהדליקה שוב, ולכאורה הכוונה היא בתוך משך זמן החצי שעה ובא לומר שמנהגינו כמו שהאחרונים אומרים שראוי לחזור ולהדליקה, ושזהו מנהג חב"ד. או שיש לומר יתירה מזו שכל שנכבית במשך דליקתה וישנו עוד שמן בנר שיכול לדלוק עוד והאדם לא התנה שידלק רק כשיעור הזמן של חצי שעה והקצה הכל לצורך המצוה, אזי המנהג הוא שחוזר ומדליקה עד שיכלה כל השמן שבנר.
ואמנם למרות האמור שהדלקה עושה מצוה, הנה בעת הדלקה צריך שיהיה בה שמן שיוכל להדליק כשיעור, וכמו כן בעינן שבעת הדלקה יהיה כל הנרות לפי חשבון הימים ואז נחשב למהדר מן המהדרין, ועל כן אם כבתה אחת קודם שהשלים ההדלקה צריך לחזור ולהדליקה. בנוסף, מה שאמרו אינו זקוק לה זהו אפילו כבו כולם, מאחר שלא צריך פרסומי ניסא אלא רק בעת ההדלקה. (ביאור הלכה).
נמצא שההלכה של הדלקה במשך חצי שעה, בשביל צורך פרסום הנס, אינה מחייבת שהנר ידלק בפועל במשך חצי שעה, אלא זהו דין בשיעור השמן שצריך שיהיה בה שמן בעת ההדלקה שיוכל לבעור חצי שעה על כל פנים, אך אין זה מעכב שכך יהיה בפועל ממש, ויוצא בפרסום הנס שהיה בעת ההדלקה ממש.
העולה מן האמור: שאם כבה נר לאחר ההדלקה ועדיין לא סיים את ההדלקה, אזי בכדי שיחשב מן המהדרין, עליו מעיקר הדין לחזור ולהדליקה שוב.
ואם כבה הנר או אפילו כולם לאחר שכבר סיים לגמרי את ההדלקה, אינו חייב מעיקר הדין לחזור ולהדליק שוב את הנרות שכבו, אפילו אם כבו מיד לאחר ההדלקה. אך זאת בתנאי: א) שהאש נתפסה בעת ההדלקה כראוי. ב) היה בנר שמן בשיעור הראוי שיוכל לדלוק חצי שעה. ג) שלא הניחם במקום שהרוח שולט וכדומה – באופן שוודאי יכבה בתוך החצי שעה.
אך מכל מקום רשאי 'אם רוצה' – להחמיר ולחזור ולהדליק את הנר שכבה, כמובן ללא ברכה. ואף נכון ורצוי להחמיר כן. ובספר המנהגים חב"ד מובא זאת כמנהג חב"ד.
