נישוק בבית הכנסת

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן צח סעיף א: וקודם התפלה יחשוב מרוממות האל יתברך ושפלות האדם ויסיר כל תענוגי אדם מלבו.

ואין לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא.

וילדים המבלבלים אבותיהם בתפלה אין להביאם כלל לבית הכנסת:

ובשו"ת אורח משפט אורח חיים סימן כב: ב"ה, עיה"ק ירושלים תובב"א, י"א תשרי תרפ"ג. שלו' וברכה באה"ר לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם בתו"י איש האשכולות מוהרש"י פינקלשטיין שליט"א, האבד"ק בראנזוויל יצ"ו, אחדשה"ט באה"ר.

זה לי ירחי מספר שקבלתי את מכתבו היקר עם קונטרסיו היקרים חלק מכתי"ק בדברי תורה בהלכה ואגדה. ומתוך רבוי הטרדות לא מצאתי שעה מוכשרת לעבור עליהם, רק עתה שפקדני בלוחות שניות אצלתי זמן לעבור על דבריו היקרים, ואימא לפעלא טבא ישר, כי חכו ממתקים ומחמדים, רעיונותיו מזהירים ומבריקים ותוכם רצוף אהבת השי"ת ואהבת התורה והמצוות.

אף דלגבי דינא דאיסור לנשק בניו הקטנים נלע"ד דאורחא דמילתא נקיט הרמ"א /או"ח/ שהרי במקורות הראשונים ובייחוד בד' ספר חסידים סי' רנ"ה כתב סתם לא ינשק אדם בביהכ"נ את בנו, נראה דלא חלקו בין גדול וקטן והכל בכלל האיסור, וכ"נ מדמסיים שם בס"ח =בספר חסידים= ולא בביתו לפני רבו, נראה דחוץ מהענין שלא להראות אהבה אחרת חוץ מאהבת השי"ת יש בזה משום נגד אימת וכבוד הרב, ובזה אין חילוק כנראה בין גדול לקטן, ואולי גם מה שכתב בנו ג"כ אורחא דמילתא נקט וה"ה דלאחרים ג"כ אסור לנשק בפני רבו, וה"ה בביהכ"נ, ואולי יש בזה חילוקי דעות בין האגודה ות' ב"ז, שאינם כעת ת"י =תחת ידי=, ובין דעת ס"ח, ועכ"פ נראה שאין לחלק למעשה בזה להתיר לנשק בנים גדולים בביהכ"נ, כד' כת"ר שליט"א.

ויהי ד' עמו ויפוצו מעינותיו חוצה לתורה ולתעודה וירומם אף ינשא כנפשו היקרה ונפש ידידו דוש"ת באה"ר מהר הקודש מירושלים. הק' אברהם יצחק ה"ק.

ובשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צח: הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו (הר"י ריש פרק אין עומדין). ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבהכ"נ, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום (בנימין זאב סי' קס"ג ואגודה פ' כיצד מברכין).

ובמשנה ברורה סימן צח ס"ק ג: בניו הקטנים – בשל"ה קורא תגר על המביאים ילדים לבהכ"נ והיינו קטנים שעדיין לא הגיעו לחינוך מטעם כי הילדים משחקים ומרקדים בבהכ"נ ומחללים קדושת בהכ"נ וגם מבלבלים דעת המתפללים ועוד גם כי יזקינו לא יסורו ממנהגם הרע אשר נתחנכו בילדותם להשתגע ולבזות קדושת בהכ"נ אבל כשהגיעו לחינוך אדרבה יביאנו אתו לבהכ"נ וילמדהו אורחות חיים לישב באימה וביראה ולא יניחנו לזוז ממקומו ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדושה עי"ש בסוף עניני תפילה וקה"ת. ועיין בתנא דבי אליהו ח"א פי"ג גודל העונש שיש להאב שמניח את בנו לענות דברים של הבל ותפלות בבהכ"נ:

ובשו"ת בנימין זאב סימן קסג: ששאלת עשרה בעלי בתים נתיישבו בעיר אחת והשכירו בית הכנסת וקנו ס"ת לקרות בו בסך עשרים זהובי' וכל אחד ואחד מהם הוציא שנים זהובים בקניית הס"ת והתנו ביניהם שכל זמן שירצה א' מהם לצאת מן העיר וללכת להתיישב בעיר אחרת יתנו לו חלקו שהוציא בס"ת דהיינו שנים זהובים ועתה רוצה אח' מהם לצאת מהעיר להתיישב בעיר אחרת ויש א' שם שרוצה לקנות ולזכות באותו חלק של הס"ת ונותן לו ג' זהובים כי הוקרו הס"ת והבעלי בתים טוענים לו שלא יתנו אלא מה שהוציא דהיינו שנים זהובים הדין עם מי:

יראה דהדין עם הבעלי בתים ולא יתנו לו אלא חלקו המבורר לו בשעה שקנו אותו ולא יעשו עתה שומא אחרת ואפילו שנאמ' ונסתפק בתנאם שהתנו כשקנו הס"ת במה נתכוונו אם לתת לו מה שהוציא או לעשות עתה שומא אחרת מ"מ כיון דנשאר הס"ת לקרות בו הצבור יתנו לו מה שהוציא אפילו שהוקרו דמי ס"ת עתה מכבראשונה אפ"ה נוטלין אלו שנשארו בעיר הס"ת עם השבח ונותנים לו מה שהיה בראשונה בשע' הקנייה ואם יטעון כנגדם עליו להביא ראיה איך התנו דהא הוא התובע להוציא מהם והמוציא מחבירו עליו הראיה ודמי נדון זה להא דאיתא בב"מ פ' המקבל יתומים אומרים אנו השבחנו ואין לב"ח כלום ממה שהשביחו היתומי' וב"ח אומר אביכם השביח סבר רב חגא למימר על ב"ח להביא ראיה כו' עד אמ' ליה ההוא סבא הכי אמר רבי יוחנן על היתומים להביא ראיה מ"ט ארעא דלגוביינא קיימא כמאן דגבי דמי ויתמי ניתי ראיה ונישקול ואמר שם אביי אף אנן נמי תניינא ספק זה קדם ספק זה קדם כלומר באילן הנטוע מתוך חמישים לעיר כו' עד ואי משום דמי אייתי ראיה ושקול ה"נ כיון דלגוביינא קיימ' כמאן דגביא דמי ויתמי ניתי ראיה ולישקול כלומ' גובה בעל חוב לארעא עם השבח הכא נמי י"ל דהרבים לוקחים הס"ת עם השבח ואותו היחיד שטוען יביא ראיה שהתנה עמהם שאם ישביח שיהיה לו חלק באותו שבח ויטול הנראה לע"ד כתבתי אני הוא העני בנימין בכה"ר מתתיה ז"ל:

אמרינן בסוטה פרק אילו נאמרין כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה עיין פ"ק דברכות שנאמר ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנאמר עמדו ולא ענו עוד ונראה לע"ד אף כי למדנו שתיקה מ"מ טוב לעמוד ואין מקרא יוצא מידי פשוטו:

מצאתי בספר האגודה בברכות פר' כיצד מברכין משם ספר כל בו דיש מספקין אם יש לברך זמן על פירות שבכרו בין י"ז לתמוז לט' באב אם יכולין לברך עליהם לאחר ט"ב כי החסידים אינם רוצים לאוכלן וטעמא שאין רוצים לומר בזמן אבל וצער שהחיינו לזמן הזה ולא ינשק אד' לבניו בבי' הכנסת להודיע שאין אהבה כאהבת הקדוש ברוך הוא ואין להתקוטט בעבור שום מצוה כגון גלילת ס"ת וכיוצא בה שהרי שנינו שהצנועים מושכים את ידיהם והגרגרנין חוטפין וכל המתפלל שלא ברשות מחמת אלמות וגאות אין עונין אמן אחר ברכותיו שנאמר ובוצע ברך נאץ ה':