בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה מקור האיסור חיתון עם גויה ומה חומרתו. ב) האם האיסור הוא רק בנישואין או גם בזנות בלבד. ג) כיצד יש להתייחס לאדם העובר על כך ובפרט כאשר מדובר בהורים.
ראשית יש להביא את מה שדרשו חכמים במסכת עבודה זרה דף לו, על הפסוק 'ולא תתחתן בם', שבא ללמד שאינו אסור מן התורה אלא באישות עם גויה בדרך חתנות, ומדברי סופרים גזרו בהם אפילו בדרך זנות.
כי הנה מצינו שחכמי התלמוד נאספו באסיפה וגזרו על איסור בנות עובדי כוכבים, ולכאורה מה הוצרכו לכך הרי זה איסור מהתורה, כמו שכתוב ולא תתחתן בם, ומתרצים שהתורה אסרה רק בדרך חתנות, כלומר דרך אישות, כמשמעות הלשון ולא תתחתן בם, ולא דרך זנות, ובאו חכמים וגזרו שאפילו בדרך זנות לוקה מכת מרדות משום גזירה שמא יבא להתחתן.
ובתלמוד ירושלמי למסכת שבת פרק א' מובא, שרבי אלעזר אומר, שבשבעה מקומות כתוב לא תתחתן בם, ואמר על כך רבי אבין שבא לאסור שבעה עממים, וכוונת הדרשה שבזה חלוק דין התורה שבעניין זה מגזירת חכמים שגזרו בזה כמבואר, שמדין תורה אין אסור אלא בשבעה אומות ורבנן גזרו בכל האומות, והנה מתחלה רצו גם בבבלי כאן לומר כן, אבל דחו זה ואמרו שרק בזה החילוק, שמהתורה אין אסור רק דרך חיתון ורבנן גזרו אפילו דרך זנות.
ומה שאמר רבי אלעזר שבשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם, טרח הקרבן העדה למצוא אותם המקומות בתורה ונושאי כליו – שרמוז בהן ענין חיתון. ויותר נכון לומר כי התיבות בשבעה מקומות שפת יתר הוא, והשאלה היא שהרי כתוב לא תתחתן, ומתרצים שבא לאסור רק שבעה עממים, והם גזרו על יתר האומות. ראה בזה בספר תורה שלימה על הפסוק.
והנה בטור אבן העזר הלכות אישות סימן טז כתב, שגויה, אף על פי שאין בה לאו, אסורה מדרבנן ואם בא עליה בזנות דרך מקרה מכין אותו מכות מרדות, ואם יחדה לו בזנות חייב עליה מדרבנן משום נדה ומשום שפחה ומשום גויה ומשום זונה. וכתב הרמב"ם שהבא על הגויה דרך אישות לוקה מן התורה, או ישראלית שנבעלה לגוי דרך אישות לוקה מן התורה, משום לא תתחתן בם, ואפילו אם הוא לא משבעה אומות.
וכתב הרמב"ם, שעון זה אף על פי שאין בו מיתת בית דין, אל יהי קל בעיניך, אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמוהו, שבן מן הערווה בנו הוא לכל דב, ובכלל ישראל הוא. ובנו מן הגויה אינו בנו, ומסיר אותו להיות אחר עבודה זרה, ודבר זה גורם להידבק בגויים שהבדלנו ה' מהם ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו.
ובספר ילקוט יוסף חושן משפט כתב, שיש להרחיק אדם כזה ממינוי חשוב, שאיש שהתמנה לתפקיד מנהל אדמיניסטרטיבי על כל עניני הקהילה, והוא נשוי עם אשה גויה בנישואין אזרחיים, ויש לו ממנה בן, אסור מצד ההלכה למנות איש כזה לתפקיד זה, כמבואר במגן גיבורים סימן י', שמינוי פרנס או ממונה לקהל צריך להיות מחשובי העיר, ולא ימצא בו שום פיסול מחמת עבירה, שאם יש בהם שום פיסול, אפי' נתמנה צריך להעבירו.
ומכל שכן עבירה חמורה כזאת להתחתן עם גויה, ולעבור על לאו מן התורה של לא תתחתן בם, והכלל בזה שקנאים פוגעים בו בודאי שאסור למנותו לתפקיד רם כזה. ומצוה רבה להעבירו ממשרתו, שלא לתת יד לפושעים המתבוללים, ונטמעים בגוים, ולוקחים ראיה מאדם כזה שהקהל מינוהו למשרה רמה כזאת, ומחזיקים ומסייעים ידי עוברי עבירה.
והנה בנוגע לפועל כיצד היחס אל אותו האדם, מצינו באגרות הרבי מליובאוויטש בכמה מקומות (ראה למשל אגרות קודש חלק כ' עמוד ריב. וחלק כט עמוד עדר), שיש להשתדל להשפיע עליו לשנות את דעתו, וזאת בכמה עצות ואופנים, (פעמים אף במילים חריפות, כפי תכונות נפש המדובר), ונביא את עיקרי הדברים, (שהנקודה המרכזית בזה, שהיחס צריך להיות באופן שהכי יועיל למנוע בפועל את הקשר ביניהם):
א) לא להתרשם מחוזק ותוקף דעתו להתחתן עמה, אלא ללכת ולהסביר לו את גודל האסון שממיט על עצמו, – גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, ובנוסף גם על האשה הגויה עמה רוצה להתחתן, מאחר ועל ידה באה התקלה. ולכן אם באמת אוהבים זה את זה, ואם אהבתו עליה הוא באמת, עליו לא להתחתן עמה, בכדי שלא יבוא לה פגע והיזק מכך. ב) יש לדבר ולהיפגש עמו כמה פעמים, ולא רק פעם אחת. ג) יש לדבר בכל פעם באופן של 'דברים היוצאים מן הלב', שאז הם גם נכנסים אל הלב. ד) חלק מהדיבור צריך להיות בגודל מעלת הניסיון בו עומד, שאין כל אדם זוכה לזה, ומאידך – פעמים שיש לדבר על גודל החטא ועונשו, ושמוציא את בניו מכלל ישראל על ידי זה. ה) יש להשתדל שעיקר הדיבור אליו יבוא לא מההורים עצמם או מהקרובים, אלא מידידים אחרים שמכירים אותו, ועדיף שיהיה כמה שיותר חשוב ומכובד, שדבריו יותר נשמעים ומתקבלים. ו) פעמים שיש ללכת ל'כומר' של אותה נערה גויה במקום מגוריה, ולדבר עמו על כך שאין זה הנהגה אנושית שהיא תהרוס משפחה. ז) חיזוק אצל ההורים של המדובר ב'יראת שמים'.
