נושא:

ניחום אבל לאחר ה'שבעה'

האם אפשר לנחם את חבירו לאחר שעבר כבר ה'שבעה', אך עדיין זהו בתוך 'שלושים' יום לאבלותו.

גם בתוך שלושים יום לאבלות ניתן לנחם את חברו בנוסח המקובל, ולהוסיף דברי נחמה משל עצמו.

מקורות

שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שפה סעיף ב: המוצא את חבירו אבל בתוך ל' יום, מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו. לאחר ל' יום, שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומים כדרכו, אלא מן הצד, שאינו מזכיר לו שם המת, אלא אומר לו: תתנחם. מתה אשתו ונשא אחרת, אינו נכנס לביתו לדבר עמו תנחומין. מצאו בשוק, אומר לו: תתנחם, בשפה רפה ובכובד ראש. אבל אם לא נשא אחרת, מדבר עמו תנחומין עד שיעברו ג' רגלים. ועל אביו ועל אמו מדבר עמו תנחומין כל י"ב חדש; לאחר י"ב חדש מדבר עמו מן הצד.

לבוש יורה דעה סימן שפה סעיף א: אבל אסור בשאילת שלום, שאבילות זה צוה השם יתברך ליחזקאל שיעשה שאמר לו [כד, יז] האנק דום, שפירושו שידום מלשאול שלום לבריות. אף על גב דשאר דברי אבילות התיר לו, זה צוה עליו לקיימו, וכן שלא לעסוק בדברי תורה, דדום כולל שתיהם שידום מדברי תורה ומלשאול שלום לבריות. וכיצד הוא איסורו באבל, ג' ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם, ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו לא ישיבם שלום אלא יודיעם שהוא אבל. משלשה ועד שבעה אינו שואל, ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו משיב להם, משבעה עד שלשים הוא שואל בשלום אחרים שהרי האחרים שרויין בשלום, ואין אחרים שואלים בשלומו שהוא אינו שרוי בשלום, וכל שכן שאם אחרים שאלו לו בשלום שהוא משיב להם, לאחר שלשים יום הרי הוא כשאר כל אדם. במה דברים אמורים בשאר קרוביו, אבל על אביו ועל אמו הוא שואל בשלום אחרים לאחר שבעה ואין אחרים שואלים בשלומו עד אחר י"ב חודש. ובתוך שבעה שאמרנו שאסור בשאלת שלום כל שכן שאסור להרבות בדברים עם הבריות, ואם עושה לכבוד רבים כגון שרבים באים לנחמו מותר לומר להם לכו לבתיכם לשלום דלכבוד רבים שרי. יש מקילין האידנא בשאלת שלום לאבל על אביו ואמו לאחר ל', ואין טעם להם אם לא שיאמרו שאילת שלום שלנו אינו כמו שאילת שלום שבימיהם, ואינו נכון.

סעיף ב: המוצא את חבירו אבל תוך שלשים יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו, לאחר שלשים יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין כדרכו אלא מן הצד, שאינו מזכיר לו שם המת שלא לעורר אבילותו אלא אומר לו תתנחם. מתה אשתו ונשא אחרת אינו נכנס עמו לביתו לדבר עמו תנחומין, שלא להטיל שנאה בינו ובין אשתו שתראה שזוכר את הראשונה בפניה, אלא אם מצאו בשוק אומר לו תתנחם בשפה רפה ובכובד ראש, אבל אם לא נשא אחרת מדבר עמו תנחומין בין בביתו בין בשוק עד שיעברו ג' רגלים, כיון שכל כך מתאבל עליה שאינו נושא אחרת. ועל אביו ואמו מדבר עמו תנחומין כל י"ב חדש, לאחר י"ב חודש מדבר עמו תנחומין מן הצד. סעיף ג: מקום שנהגו להיות שואלים בשלום אבלים בשבת שואלים. וכתב הרמב"ם [פ"י מאבל ה"א] שהאבל נותן שלום לכל אדם בשבת, שאם לא, הוי ליה נוהג אבילות בדברים שבפרהסיא ששאלת שלום דבר שבפרהסיא הוא. כתב מורי מהרמא"י ז"ל וזה לשונו, ואסור לשלוח מנות לאבל על אביו ואמו כל י"ב חדש דהוי כמו שאילת שלום, ואסור אפילו בשבת במקום שנהגו שלא לשאול בשלומו בשבת, אבל במקום שנוהגים לשאול בשבת גם זה שרי, עד כאן לשונו.

ערוך השולחן יורה דעה סימן שפה סעיף ג: המוצא את חבירו אבל בתוך ל' יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו לאחר ל' יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומים כדרכו אלא מן הצד והיינו שאינו מזכיר לו שם המת אלא אומר לו תתנחם ובאביו ואמו ההפרש הזה הוא בין קודם י"ב חדש לאחר י"ב חודש כמו שנתבאר ואם מתה אשתו ונשא אחרת בתוך ג' רגלים ע"פ ההיתרים שיתבארו בסי' שצ"ב אינו נכנס לביתו לדבר עמו תנחומין שאין זה דרך ארץ לפני האשה החדשה אלא כשמצאו בשוק אומר לו תתנחם בשפה רפה ובכובד ראש אבל אם לא נשא אחרת מדבר עמו תנחומים עד שיעברו ג' רגלים ואח"כ לא יזכיר לו כלל דכבר הפיג צערו ודע דעכשיו לא נהגו גם בתתנחם לאחר ל':