נטילת ידיים

כתבו הפוסקים, שהקפידא שלא לרדת מן המיטה בלא נטילת ידים, אינה אלא על הישן בלילה שינת קבע, אבל מי שהשכיב את עצמו לנוח כשבדעתו אח"כ לילך ולישן שינת קבע, וכן בנרדם על הכסא לזמן ממושך, וכן מי שישן ביום אפי' שינת קבע, רשאי לכתחילה לילך למקום המים וליטול את ידיו, ואינו צריך להביא את המים אליו. (ראה שו"ת אז נדברו חי"ב סי' נד)