הניחו שקית עם עופות קפויים בתוך הכיור בכדי שיופשר, ובבוקר נטלו ידיים שחרית לתוך הכיור על גביהם, האם צריך לחשוש. (ומדובר שהיו ב' שקיות).
הניחו שקית עם עופות קפויים בתוך הכיור בכדי שיופשר, ובבוקר נטלו ידיים שחרית לתוך הכיור על גביהם, האם צריך לחשוש. (ומדובר שהיו ב' שקיות).
ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן ד סעיף ד: אמרו חכמים כל הישן בלילה ששים נשימות [כיון] שנסתלקה ממנו נשמתו באה רוח הטומאה ושורה על גופו ומיד שניעור משינתו נסתלקה רוח הטומאה מן כל גופו חוץ מן ידיו שאין רוח הטומאה מסתלק מעליהם עד שישפוך מים על ידיו ג' פעמים על כל יד בפני עצמו ולא ישפוך על יד אחת ג' פעמים רצופים אלא פעם א' על ימין ופעם א' על שמאל וכן יעשה ג' פעמים:
ובסעיף ה: וקודם שיטלם על דרך שנתבאר לא יגע בידיו לפה שלא יתאלם ולא לאזנים שלא יתחרש ולא לעינים שלא יסתמא ולא לחוטם ולא לפה שלא יהא בעל פוליפוס דהיינו ריח החוטם והפה:
ובשולחן ערוך הרב אורח חיים מהדורא תניינא סימן ד סעיף ב: וגם בתלמוד הזהירו על רוח הטומאה זו ששורה על הידים ואמרו שאינה עוברת לגמרי עד שיטול ג' פעמים בסרוגין.
וגם הזהירו מאד שלא ליגע ביד קודם נטילה לא לעין ולא לאזן ולא לחוטם ולא לפה ולא לפי הטבעת ולא למקום הקזת דם ולא לאמה כגון מעטרה ולמטה או לצורך זיווג ולא למים שבגיגית המוכנים לנטילת ידים לכל בני ביתו שלא יטמאם בידיו וכן יזהר מאד בשעת נטילת ידיו מהכלי שלא יגע במים תוך הכלי ויטמאם כי אין המים מטהרים הידים אלא בשפיכה וכל שכן שצריך ליזהר מאד שלא ליגע קודם נטילה בשום מאכל או משקה שלא לטמאם וצריך להזהיר הנשים על זה ביותר כי רוב תיקון המאכלים הוא על ידן.
אבל לנגיעת הנכרים אין לחוש כי רוח טומאה זו אינה מתאוה לשרות אלא בכלי של קדש במקום קדושה שנסתלקה משם שהם גופות ישראל כשהם ישנים ונשמתם הקדושה מסתלקת מגופם ואזי רוח הטומאה שורה על גופם וכשהנשמה חוזרת לגוף מסתלקת רוח הטומאה מכל הגוף ונשארת על הידים בלבד.
ומטעם זה נהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך (גם במצות מילה ולכן הנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו):
ובשולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבקר סימן ד סעיף ה: לא יגע בגיגית שכר, שמשמוש היד מפסיד השכר.
ובביאור הלכה סימן ד סעיף ה ד"ה לא יגע בגיגית: ר"ל אחר נטילה ומשום קלקול השכר אבל בקודם נטילה לא איירי מאומה אמנם בב"ח וט"ז וביאור הגר"א הסכימו דקודם נטילה אסור ליגע בגיגית של שכר מפני שעי"ז יוכל להכניס רוח רעה לתוך השכר ומזיק אח"כ להשותים ולדבריהם פשוט דאפילו בדיעבד יש ליזהר מאוד מלשתות השכר הזה וגם הח"א הביא זה להלכה לאסור אמנם בספר ארה"ח מסיק להקל בדיעבד וצ"ע למעשה ולענין שאר אוכלין אם נגע קודם נטילה יש להקל בדיעבד כ"כ הח"א וכן העתקתי במ"ב:
ובמשנה ברורה סימן ד ס"ק יד: מפסיד השכר – ואם נגע במאכל קודם שנטל ידיו אין לאסור המאכל על ידי זה אבל לכתחילה מאוד יש ליזהר שלא ליגע אז בשום מאכל ואם נגע באוכל ידיחנו ג"פ. וכן אין לשתות עשן טבא"ק קודם נט"י:
ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן ד סעיף ו: וכן לא יגע בידיו קודם נטילה במקום הקזה וכן לא יגע לשום מאכל או משקה שלא יטמאם:
ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן ד סעיף יב: אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים ג' פעמים בכלי אחד לא עלתה לו נטילה להעביר רוח רעה מעליהן שמיד ששכשך ידיו פעם ראשונה בתוך הכלי נטמאו כל המים שבכלי והווין כמי שופכין ואם שכשך ידיו ג' פעמים בג' מימות מחולפים או בנהר דקמאי קמאי אזלי להו והני אחריני נינהו יש להסתפק אם עלתה לו נטילה להעביר רוח רעה שעליהן וטוב שיחזור ויטלם כדינם מפני שאפשר שאין רוח רעה מסתלקת מהידים אלא ע"י עירוי ג' פעמים מהכלי:
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.