נטילת ידיים ליד עם גבס

שולחן ערוך אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קסא סעיף א: צריך ליזהר מחציצה, שכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילה, כגון: צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר, ובצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר, ורטיה שעל בשרו, וטיט היון, וטיט היוצרים; אבל במיעוטו, שאינו מקפיד, אין לחוש. הגה: ומ"ה לא נהגו לנקר הטיט שתחת הצפרנים, לנטילה, משום דהוי כמיעוטו שאין מקפיד, כי אין מקפידים על זה לנטילה (הגהות סמ"ק והגהות אשר"י פ' אלו דברים) אבל אם היה מקפיד, הוא צריך לנקרן, וכן עיקר. ואפשר שנהגו להקל בחציצה לענין נטילה, כי יש אומרים שאין שייך חציצה לנטילה, אבל העיקר כסברא הראשונה.

מגן גיבורים שלטי גיבורים סימן קסא ס"ק א: חוצץ בנטילה. כן הוא דעת כל הפוסקים ולמדו זאת מהא דאמרו בחולין דף ק"ו ע"ב כל דבר שחוצץ בטבילה בגוף חוצץ בנ"י בחולין ובתוס' שם ד"ה וכל הקשו דבתוספתא דמקואות תניא בפ"ז כל החוצץ בכלים חוצץ בנדה ובגר ובחולין אין חוצצין ותירצו דהכא איירי לאכילה והחמירו באכילה כמו בטבילה והתם מיירי בנגיעה ואיירי אף בחולין שנעשו על טהרת תרומה דלא החמירו, ובאמת שלכאורה יש להבין דבריהם דכתבו דבנגיעה דחולין שנעשו על טהרת תרומה לא חוצץ והרי קיי"ל דחולין שנעשו על טהרת תרומה כתרומה דמי ובתרומה חוצץ ובתוס' ביומא דף ל"א ע"א ד"ה חוצץ כתבו דכל טבילת דמדרבינן בי"ח דבר חוצץ וא"כ ה"ה ידים שהם מי"ח דבר דפוסל בהו חציצה וכבר תמה בזה העצ"א ע"ש ובאמת מלבד דגוף דברי התוס' שם אינם מבוארין דבי"ח דבר חוצץ רק שהתוס' הקשו אמאי מיבעיא לי' בזה טפי מכל י"ח דבר והיינו דתיבעי לי' בכל טבילות דרבנן אי פוסל בהו חליצה וע"ז כתבו דזה גרע דאף אם נימא דשם חוצץ כאן גרע שהוא טהור גמור אבל באמת אפשר דגם בשאר י"ח דבר אין חוצצין ואף אם נימא דחוצץ וכדמסיק הש"ס גם בטבילת הנכנס לעזרה דחוצץ דכל דתיקון דרבנן כעין דאורייתא תיקון אפ"ה זה דוקא לענין כל הטבילות שתיקנו חז"ל אבל כאן כיון דלגוף אכילה דתרומה סגי בנטילה כמבואר ברמב"ם ז"ל פ"ח מאה"ט הל' ח' וא"כ הא דטובל ידיו אינו מן התקנה כלל והאיך נימא בהו דכל דתיקון כעין דאורייתא תיקנו וז"ב… והב"י כאן וביו"ד סי' קצ"ח כתב דבנטילה הקיל והדבר תמוה דמאיזה טעם מיקל כאן כיון דאמרו כל החוצץ וכו' חוצץ בנטילה וע' בש"ך שם ס"ק כ"ב שנדחק ולפמ"ש א"ש דבאמת עיקר הא דמה שלא כנגד הבשר חוצץ הוא משום דאין המים יכולין לבא למקום הציפורן והבשר והוה כבית הסתרים דבעינן ראוי לביאת מים וכיון דבנטילה דהוא דרבנן לא בעינן ראוי לביאת מים בבית הסתרים וכמ"ש ממילא אינו מעכב וז"ב ודו"ק:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קסב סעיף י: מי שיש לו מכה בידו ורטיה (פי' אינגו"נטו בלע"ז) עליה, די לו שיטול שאר היד שלא במקום הרטיה; וצריך ליזהר שלא יגע ברטיה, שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו היד; או ישפוך רביעית על היד כאחד, שאז לא נטמאו המים. נוטלים מים ראשונים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע (טור).

מגן אברהם סימן קסב ס"ק יח: ורטיה עליה. קשה דהא רטיה חוצצת כמ"ש סי' קס"א וי"ל דהכא מיירי כשאינו מקפיד עלייהו (ל"ח) וב"ח תי' דהכ' מיירי שיש מכה בידו וכמ"ש הרא"ש וז"ל אף על פי שאסור לאכול במפה גזרה שמא יגע שאני הכא דליכא למיחש שיגע בבשרו שתחת הרטיה שאין מסירו מחמת כאב המכה ע"כ ולעיל מיירי שיש לו מיחוש בעלמא ויש לחוש שיסיר הרטי' ויגע באוכלין וצריך ליטול תחת הרטי' ואיכא חציצה עכ"ל וכן נרא' עיקר:

משנה ברורה סימן קסב ס"ק סח: די לו וכו' – מיירי שאינו יכול להסירה מחמת כאב המכה וכמו שכתבנו שם לעיל במ"ב סק"ה עי"ש ולכך די לו ואין זו נטילה לחצאין כיון שאינו יכול ליטול חציה השני דומה למי שנקטע אצבעו שנוטל שאר היד:

עולת תמיד סימן קסב ס"ק ז: די לו שיטול וכו'. הטעם דכיון דאינו יכול ליטול חצי השני במקום המכה דומה כאילו נקטעה ידו קצת, ולא דמי לנוטל לחצאין שלא עלתה לו נטילה:

עטרת צבי אורח חיים סימן קסב ס"ק ח: די לו שיטול שאר היד. ואעפ"י שאין נטילת ידים לחצאין כדלעיל סעיף ג', הני מילי כשנוטל חצי היד ואח"כ חצי היד, אבל הכא שאינו יכול ליטול חצי השני לא הוי נטילה לחצאין, ודומה למי שנקטעו אצבעותיו שנוטל שאר היד. וכתב מ"ו ז"ל [ב"ח סי' קסא ס"ג] ולעיל דפסק סי' קס"א סעיף א' ורטיה שעל בשרו חוצץ, איירי בשאינו שם מכה אלא קצת מיחוש, אבל כאן איירי בשיש שם מכה ע"ש:

משנה ברורה סימן קסב ס"ק סט: שאר היד – ואם אינו יכול ליטול ידיו כלל מחמת חולי יכרוך ידיו במפה:

משנה ברורה סימן קסב ס"ק ע: שלא יגע ברטיה – צ"ל שלא יגעו המים ברטיה [פמ"ג] והיינו דכל שנשפך מים ראשונים קצת על הרטיה אין מים שניים יכולים לטהרם וחוזרים אח"כ המים שעל הרטיה על היד ומטמאים אותם וכמו בס"ח לעיל לענין צרור וקיסם וזהו שסיים המחבר שלא יחזרו וכו':

שו"ת שבט הלוי חלק א סימן מד א: אשר שאל מי שיש לו מכה בב' ידיו, וידיו חבושות עד פרקי אצבעותיו, והאצבעות עצמם הם בלא תחבושות איך ינהג לענין נט"י, פשוט בעיני דמוטב לסמוך על שיטת המקילין סו"ס קס"א דשיעור נטילה מעיקר הדין רק עד מקום הנ"ל ומוטב לסמוך ע"ז מלהקל על כריכת מפה שבסימן קס"ג ע"ש ותראה.

משנה ברורה סימן קסב ס"ק עא: או ישפוך רביעית וכו' שאז לא נטמאו – ר"ל ואפילו אם יחזרו המים אח"כ אין חשש בדבר וכתבו האחרונים דעצה זו יפה יותר מאופן הראשון דא"א להזהר ולשפוך ממש סמוך למקום הרטיה ועל הרטיה לא יגיעו המים. עוד כתבו דטוב לכרוך על הרטיה אחר הנטילה כשבא לאכול בסמרטוט לבן ונקי לכסות זוהמת הרטיה. כתבו האחרונים אם נפלה הרטיה בתוך הסעודה צריך ליטול שנית כדין מפה [באופן המבואר לקמן סימן קס"ג דמותר בזה] שאם הסיר המפה אסור לאכול כן בזה: