נטילה בחדר של 'בית הכסא'

כתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן ד סעיף יח): אלו דברים שהן צריכין נטילה במים דוקא ולא בכל מידי דמנקי אבל א"צ לערות על ידיו ג' פעמים אלו הן הקם מהמטה והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ..

ובקצות השולחן סימן ב'  סקכ"ט) כתב: ומנהג העולם ליטול ביציאה מבית הכסא ג"פ בסירוגין.. כמובא באחרונים. ויש שכתבו דאם נכנס לבית הכסא, אפילו לא עשה צרכיו, חייב בנטילה. והו"ד בכף החיים.

ובסימן פג (סעיף ד) כתב לענין בית הכסא דפרסאי: בית הכסא שהוא בחפירה ופיו ברחוק ד' אמות מן הגומא והוא עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק, וכן המי רגלים יורדין מיד לגומא, הרי הוא כסתום, וכאלו אין שם בית הכסא כלל חוץ לגומא, (בין שיש לו מחיצות בין שאין לו), ומותר לקרות שם אם אין שם ריח רע, וגם אין משתינים חוץ לגומא.

אבל אם משתינים שם לפעמים (ורגילים בכך), אסור להרהר שם בדברי תורה, ואצ"ל לקרות קריאת שמע (ואפילו בשעה שאין שם מי רגלים), לפי שיש שם בית הכסא על מקום זה שחוץ לגומא שמשתינים שם, וצריך להרחיק ממקום זה ד' אמות ולפניו כמלא עיניו. (ומכל מקום אם יש לו מחיצות אין להם דין מחיצות בית הכסא להרחיק מהן, כיון שאין המחיצות אלא לבית הכסא של הטלת מי רגלים שאין אסורין אלא מדברי סופרים אחר שנפלו לארץ, שהצואה שבגומה כסתום דמי, ואין מחיצות אלו נקראים בשבילה מחיצות בית הכסא).

[ומדבריו נשמע, שבית הכסא שבבית ומקפידין על נקיונו, וכמובן שאין משתינים חוץ לגומא, ו"הרי הוא כסתום, וכאלו אין שם בית הכסא כלל חוץ לגומא". ואפילו בתי כסאות של רבים שאין הקפדה כ"כ על נקיונם, סוכ"ס אם עשיית הצרכים היא בתוך הגומא בלבד, אף שפעמים ניכר צואה ממשית מעט הדבוקה בכתלים, מ"מ אי"ז גרוע מבית הכסא המתואר בהלכה, מאחר ואף בבית הכסא דפרסאי שהרעי מתגלגל מיד למרחוק, סוכ"ס וודאי נדבק מעט בכתלים כדרך צואה, ואעפ"כ אי"ז נחשב אלא כסתום, וכאילו אין שם ביה"כ "חוץ לגומא". (וכמו"כ, למרות שבבית הכסא שלהם הצואה מתגלגלת "מיד למרחוק", ובביה"כ דזמנינו אי"ז מיד, מ"מ הצואה שורה במים מיידית עד השטיפה שגם היא נעשית די בסמיכות. וראה בסימן עו (סעיף א) "צואה בעששית מותר לקרות כנגדה, אף על פי שרואה אותה דרך דפנותיה, לפי שבצואה תלה הכתוב בכיסוי, שנאמר ושבת וכסית את צאתך והרי היא מכוסה"). ובפרט אם מכסה בשעת הנטילה את מכסה הבית מושב של ביה"כ. וגם המנחת יצחק שכתב להחמיר לכתחילה, דיבר בביה"כ שברכבת, שאין הצואה נכנסת ישירות למים.

ובמשנ"ב כתב שביה"כ של השתנה המיועד לרבים והוא מסריח מאוד יש גם על מחיצותיו שם ביה"כ להרחיק מהן. אך בזמנם היו משתינים על הקרקע ממש. משא"כ כיום גם ביה"כ של רבים משתינים לתוך גומא הנשטפת במים. ומ"מ יש מקומות שאף בזה מסריח מאוד וצ"ע].

ובשו"ת מנחת יצחק (חלק א סימן ס) כתב בזה: הנה כבר איתמר ענין זה בבי מדרשא של גדולי זמננו, וצדדו להיתרא מטעמים דלהלן: א' בשם הגאון הגדול מטארנא ז"ל, דדומה לבתי כסאי דפרסאי. ב' מדין גרף של ריעי דאי' (בסי' פ"ז סעי' א') דאם היא של מתכת וזכוכית מהני הדחה, לענין שיהי' מותר לקרות ק"ש כנגדה, והקערה של בית הכסא דידן הוא של פארצעלאן. ג' מחמת שאין מיוחד לבית הכסא לבד, כי נעשה גם כן לרחוץ פניו ידיו ורגליו, כי יש שם וואסער לייטונג מיוחד לדבר זה..

והיוצא לנו מכל הנ"ל, דקמו גם נצבו ההיתרים הנ"ל, ונדון דספסל יהי' עוד ראי' להתיר היכא דמכסה כל הבית מושב, אכן אחרי רואי נחמתי דאף שאין סתירה משם, אבל גם ראי' אין כאן דספסל דמטלטל ואינו קבוע, שאני, דא"א לומר דהבית בטל, לדבר שכעת כאן ולאחר זה במקום אחר, מה שאין כן מקום מושב הקבוע בבית, וצורת הבית מוכיח שנעשה לתכלית זה, ואף דישנן שמה גם שאר תשמישים, עדיין יש לדון מי בטל לגבי מי, ועוד יש לחלק בזה, ועי' בתו"ח (שם אות ז'), וע"כ קשה להקל למעשה, וגם בת' זקן אהרן מחמיר לענין לומר שם דברים שבקדושה, וגם בת' ארץ צבי אף דמכל תוכן התשובה מוכח דדעתו להקל, גם לומר שם דברים שבקדושה, מכל מקום לבסוף מחלק בין בית הכסא שעל הוואגאנען שיש עוד סניפים, להקל גם למעשה, ובבית הכסא שבבית רק להלכה ולא למעשה, אכן בנוגע לדין היוצא מבית הכסא דצריך נטילה, והוא שעת הדחק, דהוא במקום שא"א לו בענין אחר, הדבר פשוט להתיר.