נטיות הפוכות

אין ספק שמדובר בנושא מאוד כואב ועמוס ריגשית, דבר שמביא לעיתים להתייחסות לא נכונה וראויה. ראשית צריך להדגיש, כי לכל אדם בעולם יש את המקום שלו. עצם זה שהוא בריה של הקב"ה זה אומר שהקב"ה אוהב אותו ונותן לו מקום ומעוניין בו. אין ספק גם כפי שכתבת, שלהשפלה ודחיה אין מקום כלל. והציווי לאהוב כל יהודי וכל אחד נכון ביתר שאת גם לאנשים אלו, בפרט כמסתכלים על הסבל שהם עוברים. מבואר בחסידות, שיש לכל יהודי שתי נפשות – נפש אלוקית ונפש בהמית. הנפש הבהמית היא מבטאת את החוייה החיצונית של האדם, שלא בהכרח היא מתוקנת ושלימה, אך הנפש האלוקית, שהיא הנשמה האלוקית של כל אחד, יש בה שלימות פנימית ועצמית, שלא תלויה בשום גורם חיצוני, והיא חלק מהמערכת האלוקית, המושלמת והטהורה, והיא קייימת בתוך כל אחד ואחד. ממילא מובן, שלא בהכרח שהקב"ה ברא את האדם מושלם. אמנם, כפי שאמרנו, יש לכל אחד נשמה אלוקית בתוכו, שהיא במהותה שלימה. אך יש לו בנוסף לזה גם נפש בהמית שהיא מבטאת את החלק הלא מושלם, הזקוק לתיקון ולעבודה עצמית. טעות לחשוב שאם יש חלק בתוכי לא מתוקן וטוב, הרי זה אומר שאני במהות שלי פגום. העצמיות והפנימיות של כל אחד היא שלימה, אך אין זה מהווה השלמה ואישור אוטומטי לכל חוייה והרגשה שהאדם מרגיש בתוכו, כי יתכן שהיא נובעת מהנפש הבהמית, הלא מתוקנת, שבתוכו. ובעניין המדובר: התורה היא תורת חיים, והדרכות התורה והוראות התורה הם הוראות לניהול חיים בריאים תקינים ושמחים. כאשר התורה אוסרת קשר כזה, זה אומר שקשר כזה הרי הוא מזיק ופוגע באדם עצמו. וכיון שזה כך אין זה נכון לומר שיש אדם שחייב ומוכרח לנהל חיים בצורה כזו. מה שכן יש, הוא שאדם רכש נטייה לדבר כזה. אך נטיה זה לא הכרח, נטיה אפשר לשנות, בעבודה נכונה וטיפול נכון. מה הסיבה שאלקים ברא אדם עם אפשרות לרכישת נטיה לדבר שאסר עליו לעשותו? אין אנו יודעים. אך אין זה משנה את העבודה ואת ההכרח לשנות את אותה נטיה ולא להיכנע אליה. ניתן לזה דוגמא – אם אדם נולד עם נטיה לקחת חפצים שלא שלו. או במילים פשוטות לגנוב. האם נאמר שעליו להישאר עם נטיה זו ולהיכנע אליה? האם הסיבה שלא – זה רק בגלל שזה פוגע באנשים אחרים? כל אדם נורמלי יגיד, שעצם המעשה הוא מעשה שלילי, ולכן צריך לטפל בנטייה הזו, ולהסיר אותה ממנו. אין זה אומר שזה פשוט. אך בשביל זה ירדנו לעולם הזה, בשביל לשנות ולתקן את עצמנו. אחד מהטעויות הגדולות – הנפוצות היום – ומחוזקות מאוד על יד התקשורת – שאינה מסתכלת על זה מהמבט של התורה, היא שהנטיה הזו היא הכרח, ואדם שנולד עם אפשרות לרכישה של נטיה כזו – לא יכול לשנות את זה, ולעולם כל חייו, יצטרך להתמודד עם הטבע ההפוך שלו. זוהי טעות גדולה מאוד!! הנטיה הזו היא של הנפש הלא מתוקנת שבנו. בתוכנו יש גם נפש אלוקית, שלימה וטהורה, שלה אין את הנטיה הזו. התפקיד שלנו בעולם, זה לתקן את הנפש הבהמית שבנו, ולחשוף את הנפש האלוקית שבנו, שהיא שלימה וטהורה. גם במבט של הקבלה והחסידות – מבואר שדוקא חיבור של שני דברים הופכיים מביא לשלימות גבוהה יותר. דבר זה נכון כשמדברים על "יחודים" בעולמות העליונים בין דרגות שונות של קדושה, ויש הרבה מה להאריך בזה, וגם בעולם הזה. שדוקא השוני בין הגבר והאשה מביא לשלימות עליונה יותר דוקא בחיבור בניהם, וכמו שרואים במוחש שהברכה הגדולה ביותר שיש בעולם – הבאת חיים חדשים לעולם – נעשית דוקא על ידי האחדות בין 2 הופכים, גבר ואשה. ברור לחלוטין שכל אדם צריך להגיע לאושרו האמיתי, והמטרה היא שכל אדם יגיע לאהבה אמיתית ומימושה בחיים בצורה השלימה ביותר. זוהי המטרה, והיא השאיפה. אלא שכאן צריך לבוא ולהתבונן – כיצד אדם יגיע לשלימותו האמיתית? איך הוא ידע שמה שהוא מרגיש היא באמת פנימיות נפשו? טעות גדולה לחשוב ולהגיד – שהאדם יחליט בעצמו מהי שלימותו הפנימית. ולמה לא בעצם? כי האלוקים ברא את האדם באופן כזה שיש בו שתי נפשות. נפש אלוקית ונפש בהמית. ובמילים אחרות: נפש שמבטאת את שלימותו הפנימית והאמיתית, ונפש שמבטאת רובד חיצוני, לא מתוקן הזקוק ל"עיבוד" (-עבודה פנימית). ולכן קל מאוד להתבלבל. אדם יכול להרגיש תחושה מסויימת ולחשוב שהיא מבטאת את שלימותו. אבל הוא טועה בגדול! כי התחושה הזו באה אמנם ממנו, אבל מהנפש הלא מתוקנת שבו, שהיא הנפש הבהמית. מי אם כן מדריך אותנו מהי השלימות האמיתית שבנו? התורה. התורה היא תורת חיים, והוראה בחיים, לתת לנו את הכלים והדרכים, איך להגיע למימוש הפנימי שבנו, ולהגיע לאושרנו אמיתי. כל דבר שתורתינו הקדושה אסרה, הנה לא יתכן שהוא יביא לשלימות הפנימית של האדם. ובפרט כשמדברים על ענין מהותי שכזה. אם אותו אדם יכנע לאותה תחושה שיש לו (ולא משנה באיזה עוצמה שהיא) הרי הוא לא יממש את עצמו! זה לא יהיה הוא האמיתי!! הוא יהיה אדם אחר ולא מה שהוא באמת!! כי מה שהוא באמת, זה הנפש האלוקית שבו, שהתורה מלמדת אותנו שהיא חווה את הדברים בצורה אחרת, והוא צריך להסיר את התחושה החיצונית, ולגלות את פנימיותו הוא!! איך עושים את זה? זה כבר שאלה אחרת. יתכן שזו עבודה קשה, ובטח יש דרכים לעבודה הזו, אבל לא זה הנושא כרגע – איך עושים, אלא האם צריך לעשות משהו, או לתת לתחושה והנטיה הזו להשתלט עליו, ולשקר עליו שזה הוא האמיתי. יש מצבים שכולנו מבינים, שלמרות שהאדם טוען שזו שלימותו הפנימית וזה מה שגורם לו אושר, הרי יש כאן עיוות, וצריך לעזור לו לחשוף את פנימיותו האמיתית. התורה לא אומרת לאדם, תתעלם מהשלימות שלך, ותכפה אותה מול משהו חיצוני, נגד רצונך. אם זה היה ככה, זה דבר שבהחלט מעורר זעקה וטענה – למה? מה זה הדבר הזה? אלא להיפך – התורה אומרת לאדם – אם אתה רוצה לחשוף את פנימותך האמיתית, אם אתה באמת רוצה להיות מאושר, אם אתה רוצה להיות מי שאתה באמת, הרי תדע שיש בתוכך שתי נפשות, וחלק מהתחושות הטבעיות שלך – הם מהנפש החיצונית, אבל יש בתוכך עוצמה פנימית גבוהה לאין ערוך, שעל ידי עבודה נכונה חושפים אותה, והיא היא באמת הייעוד של האמיתי בחיים. אין לתת לתחושת הזדהות טבעית, להצדיק חוסר תיקון ועבודה בחיים. בשורות טובות.

כ"ה שבט תשמ"ו ברוקלין, ניו יורק שלום וברכה, הריני לאשר קבלת מכתבך בינואר 26, ובו אתה כותב על בעיה רצינית. כפי בקשתך, אזכור אותך בתפילתי להגשמת משאלות לבך לטובה. אמנם כל הברכות נובעות מאת ה', אבל האדם צריך לעשות מה שדרוש בסדר הטבעי. בעניין הבעיה האמורה, אתה בוודאות יודע על רופאים ופסיכיאטרים שמטפלים בזה, ושהצליחו במקרים רבים. ידועים לי על מספר מקרים של אנשים שהייתה להם הבעיה הזאת, אבל בסופו של דבר התגברו עליה, התחתנו והקימו משפחות. כאשר אנו עוסקים בנושא זה, אבקש לפתור תפיסה מוטעית שהובילה אנשים מסוימים למבוכה ולמסקנות לא נכונות. התפיסה המוטעית נובעת מהטענה שמכיוון שאנשים מסוימים נולדים עם הבעיה הזאת, היא בהכרח דבר "טבעי". משום כך, אין להגדירו כדבר לא מוסרי או חטא, ולכן אין צורך בכלל לנקוט בצעדים לשנות אותו, או, בכל מקרה, הוא אינו בעיה רצינית כלל. ניתן לראות שגישה זו היא בלי יסוד כלל, מכך שהתורה (שנקראת תורת חיים ותורת אמת כי היא המדריך האמתי שלנו בחיי היום-יום שלנו) מצהירה שלְסַפק את רצונות הללו, או אפילו להרהר בהם, זו עבירה על מצוות ה'. לפיכך גם ברור כי הבעיה היא ניתנת לשליטה, שאילו היא הייתה מעבר לשליטת האדם, ה' לא היה מגדירה כחטא. העובדה שיכול להיות שהבעיה מולדת לא משנה את המצב. כל יום ילדים נולדים עם טבע מסוים, או נטיות מולדות או דחפים, מקצתם טובים ומקצתם לא טובים. בגלל זה בני אדם צריכים לעבור הכשרה וחינוך, כדי לפתח ולחזק את התכונות החיוביות ולסלק את התכונות השליליות. הבורא העניק לאדם את היכולת לשפר, אפילו לשנות, את תכונותיהם ה"טבעיות" (המולדות). קח לדוגמה את הקלפטומניה [=הפרעה נפשית המתאפיינת בגנבה אובססיבית. המתרגם]. מוכּר לרוב שהקלפטומניה היא דחף מאוד כפייתי. אבל איש לא יטען שמכיוון שהתכונה הזאת מן הסתם מולדת ומאוד קשה לשנותה, צריך לומר לאדם הקלפטומני שמותר לו לגנוב, או שאין לו מה לעשות לתקן את תכונה זו, וכן הלאה. כן במקרה של האדם שנולד עם התאווה להרוס חפצים, או עם טבע וַכְּחני או אגרסיבי, או עם הנטייה לרמות או לשקר, או עם כל תכונה אחרת שנחשבת כמגונה. גישה זו לא תעזור, לא לאדם עצמו ולא לחברה. להפך, כל הניתן לעשות צריך להיעשות, ובפועל נעשה, כדי לעזור לאנשים אלה להתגבר על נטיותיהם הטבעיות, באשר הם. אין צורך לומר שייתכן שהאדם המיוסר על ידי בעיה זאת או בעיה נירולוגית אחרת, ישאל, "מדוע ברא ה' דחף כפייתי זה, שנוגד באופן ישיר למערכתו המוסרית? מדוע הוא מייסר אותי, שרצוני לקיים באופן מלא את מצוותיו?" אין בריאה יכולה לעמוד על שאלות אלה, שרק ה' יכול לעמוד עליהן. הערה אחת שניתן לומר על השאלה "מדוע אני?", היא שאם אדם עובר מצב קשה או מטריד במיוחד, מובטח שה' נתן לו כוחות יוצאים מן הכלל להתגבר על הקושי היוצא מן הכלל. סביר להניח כי האדם המדובר אינו מודע לכוחו הפנימי האמתי, ולכן סביר להניח כי הניסיון הוצב לתכלית היחידה של להוציא מהאדם את כוחו הטמון, שאותו, אחרי התגברותו על הבעיה, אפשר להוסיף מכאן והלאה לארסנל של יכולותיו הגלויות, כדי להשתמש בשניהם להשגות גדולות יותר באופן אין-סופי, לטובת עצמו ולטובת הזולת. הרמב"ם, "מורה הנבוכים" לדורו ולכל הדורות לאחריו, שגם זכה בכינוי הרופא בטוב ביותר בתקופתו, מצהיר בקטע ידוע בספרו המפורסם משנה תורה (הלכות תשובה פרק ה' הלכות א'-ג', עיין שם), "רשות כל אדם נתונה לו:  אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו… אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע… ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה". הערה אחרונה מנקודת מבט מדעית: לומר שהשכל האנושי והמערכות הנירולוגיות הן מורכבות בצורה בלתי מושגת, זה לומר דבר שמובן מאליו. רק הבורא יודע את עבודת ידו. אבל הבורא העניק לשכל האדם תכונות נפלאות שמאפשרות לו לבחון את תעלומות הטבע, לחקור, לנסות, ולאגור בצורה הולכת וגוברת עוד ועוד מידע על עצמו ועל יכולותיו הפיזיים והנפשיים. התקדמות ניכרת כבר הושגה על ידי מדענים בחקירתם את תאי המוח והורמונים. היום ברור שניתן לגרות באופן מלאכותי טווח רחב של רגשות אנושיים ותחושות, על ידי טכניקות אלקטרוניות וביו-רפואיות. היום מוסכם באופן כללי, שרוב אם לא כל ההפרעות הנירולוגיות, כולל התנהגות מינית סוטות, מן הסתם נובעים מליקויים  כימיים (הורמונים) או אי-סדירויות בתקופת הנעורים. הפרעות נירולוגיות מסוימות כבר מטופלים בהצלחה בתחומים מסוימים הקשורים למערכת העצבים, ויש לקוות שהטווח יתרחב ובסופו של דבר יכלול את כל הספקטרום של ההפרעות הנירולוגיות, גם של הפרט וגם של העמים. בינתיים, ניתן רק לבטוח בה', ולחזק את דבקותנו לתורה ומצוות, שעליהם נאמר "כי הם חיינו ואורך ימינו". בברכה​