נושא: אבילות

מתנה לאבל

האם מותר לילדים נשואים לקנות לאמם מתנה לחג, כאשר היא נמצאת בתוך שלושים ימים לפטירת אמה (ומדובר שבעלה נפטר כך שהמתנה מיועדת אליה)?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם בכלל יש בעיה לאבל לקבל מתנה? ב) האם יש הבדל האם זה ניתן בתוך השבעה או בתוך השלושים או בתוך השנה? ג) האם זה תלוי באיזה סוג מתנה מדובר. כלומר, אם מדובר במתנה אישית או מדובר מתנה שיכולה לשמש גם את שאר בני המשפחה?

ראשית יש לציין את המובא בשולחן ערוך יורה דעה סימן שפה סעיף ג', שם מבואר ברמ"א, שאסור לשלוח מנות, כלומר מתנות מכל סוג שבין אם זה דברי מאכל או שאר חפצים – לאבל על אביו או על אמו כל שנים עשר החודשים, כלומר, כל שנת האבלות על ההורים.

יתירה מזו, אפילו אם רוצה לשלוח לו דברי מנות בשבת – לצורך השבת, אף על פי כן אסור למרות שמדובר לכאורה לצורך מצוה ושמחת כבוד ועונג שבת. ואם כן לכאורה הוא הדין גם אם רוצים לשלוח מתנות לאבל על הוריו בחג – לצורך החג.

ומקור הדברים הוא מתשובות מהרי"ל סימן לא, ושם מגביל את האיסור לשלוח לצורך השבת שזהו רק במקום שהמנהג שלא לשאול בשלום האבל על הוריו גם בשבת, ולכן גם לעניין נתינת מתנות בשבת לצורך השבת יש להימנע לפי מנהג זה.

אבל במקום שנוהגים שביום השבת כן נותנים שלום לאבל ושואלים בשלומו, אם כן הוא הדין שיהיה מותר לפי זה לתת לו מתנות לצורך השבת כי זהו אותו יסוד, ועל פי האמור הוא הדין לתת מתנות בחג.

אמנם איך שלא יהיה כל המדובר כאן – גם לדברי המתירים לתת מנות הוא רק אם נותן בשבת עצמה, שהרי רק ביום השבת עצמו יש את המנהג לשאול בשלומו, ומכך נובע ההיתר לתת את המתנות. וכמו כן בחג עצמו.

אך בערב שבת או בערב החג שאין עדיין את ההיתר לשאול בשלומו (שהרי גם לדברי הנוהגים היתר בדבר, הוא רק ביום השבת עצמו), אם כן הוא הדין שאין להתיר לתת לאבל מתנות בערב השבת או החג.

רק שבזה יש לעיין לפי דיוק זה, שהרי אין לתת מתנה בשבת, מפני שזה דומה לאיסור משא ומתן שאסרו זאת חכמים שמא יבואו לכתוב כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכג סעיף א', ואם כן כיצד מתירים לתת מתנות, לדברי המתירים בשבת?

והביאור בזה פשוט, מאחר ומה שנאסר נתינת מתנות בשבת הוא דוקא בדברים שאין בהם צורך השבת אך כל דבר שיש בו צורך השבת כגון דברי מאכל או משקה הראויים לבו ביום, מותרת נתינתם, וזוהי כוונת הרמ"א במה שכתב לתת "מנות" כלומר מנות של דברי מאכל ומשקה הראויים לאכילה לצורך השבת.

נמצא שדין איסור מתנה הוא מצד איסור נתינת שלום. ויש להוסיף בכלל את המבואר בשולחן ערוך סימן שצא סעיף א', שאבל אסור בשמחה ובצחוק כל שלושים יום על שאר קרובים, ועל אביו או אמו אסור כל שנים עשר חודש.

אמנם יש שכתבו להקל ולהתיר שבעל יתן לאשתו מתנה לצורך החג, למרות שהיא אבלה על הוריה, מטעם שמחת יום טוב, וכן בשביל קרוב דעת וחיזוק השלום בית, והרי זה בגדר פריעת חוב שמותר גם באבלות, ובנוסף על פי המבואר במסכת פסחים דף קט שבעל מחוייב לשמח את אשתו בבגדים צבעונים וכדומה, ואפשר שהוא בגדר נתינת צרכיה שהרי הבעל מפרנס אותה, ואין כאן איסור שאלת שלום שהרי תמיד שרויים יחד, ובפרט שהוא לכבוד יום טוב, על כן יש להקל (נטעי גבריאל – אבלות פרק יד אות יד).

כמו כן הביא שם בפרק יא אות י' לאחר שכתב את דברי השולחן ערוך ששאילת שלום בשבת תלויה במנהג המקום כמבואר בשולחן ערוך סימן שפה שם, הביא למעשה שבזמננו יש לנקוט כהמנהג לשאול בשלום אבלים בשבת, כמבואר במקור חיים ממנהג וורמישא לשאול בשלום אבלים, וכן בספר זכר שמחה שמנהגינו כיום להקל בשאילת שלום בשבת, ובפרט לפי הנוהג בזמננו להקל בכל דברי אבלות על פי דברי האריז"ל, אם כן יש לנקוט כמו המנהג לשאול בשלום אבלים. עוד הביא בהערה כא שכמדומה שכיום המנהג ששואלים בשלומו ואומרים לו שבת שלום בתוך שלושים, וכנראה בחוש בין האנשים.

העולה  מן האמור: שמאחר והיום המנהג לשאול בשלום אבלים בשבת וחג, אין איסור לתת להם מתנות. אמנם זהו דוקא כשנותנים בתוך השבת והחג עצמם – מתנות שהם לצורך השבת או החג, כדברי מאכל או משקה. אך מערב שבת וחג אי אפשר לתת מתנות לאבל על הוריו בתוך השנה.

והעצה בזה היא לתת מתנה שאינה אישית לאבל, אלא מיועדת לכללות בני המשפחה כולם, שבזה מותר הדבר.

מקורות