מתן תורה של פנימיות התורה

האם תורת החסידות והקבלה ניתנה יחד עם התורה שניתנה במתן תורה, או שהיא ניתנה בתקופה יותר מאוחרת?

אחד היסודות הכי עיקריים היא שבמתן תורה בהר סיני ניתן הכל, כל התורה כולה, החל מעשרת הדיברות עד "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן (כבר) למשה מסיני".
ביאורים רבים ישנם בתורת החסידות, באיזה אופן בדיוק ניתנה התורה כולה, באופן של כללים ודרכי הלימוד, ובמהלך הדורות, בלימוד נכון ע"פ הכללים שניתנו במתן תורה, מחדשים ומגלים בתורה עניינים נוספים. אך כנ"ל, הכל כבר ניתן במתן תורה בהעלם.
קונטרס שלם הוציא הרבי מה"מ לבאר כיצד מסתדר הביאור הנ"ל עם כך שלעתיד לבוא נאמר שתהיה "תורה חדשה מאיתי תצא", ומבאר כך:
"במתן תורה ניתנו כל עניני התורה כולה, גם הענינים ד"תורה חדשה מאיתי תצא" ע"י משיח, טעמי וסודות התורה שניתנו כולה למשה מסיני, וכלולים בהעלם בתורה שניתנה למשה מסיני, אלא שהחידושים שמתגלים בזמן הזה, הם כלולים בתורה בהעלם כזה שהוא "העלם ששייך לגילוי", ולכן יכולים הם להתגלות ע"י היגיעה של תלמיד ותיק.
ואילו התורה חדשה שתתגלה לעתיד לבוא, כיון שאין ביכולת האדם לגלותם, כי אם רק ע"י הקב"ה, מובן שהתכלותם בתורה היא באופן של העלם שאינו שייך לגילוי (העלם שאינו במציאות), ולכן התגלותם לעתיד לבוא היא עניין של חידוש, "תורה חדשה", באין ערוך לגמרי לתורה שבזמן הזה, כמארז"ל "תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח".
אך ברור וודאי שגם תורה זו לא תינתן במתן תורה נוסף, אלא גם היא ניתנה במתן תורה. אלא שהיא נמצאת בהעלם כ"כ גדול, שהוא אינו שייך לגילוי כלל וכלל, והיא יכולה להתגלות רק לעתיד לבוא.
פתגם ידוע ישנו "לא יהיה עוד הפעם מתן תורה" – היינו שמתן תורה שהיה בהר סיני הוא המעמד הראשון והאחרון של נתינת התורה, ולא יהיה עוד הפעם שום נתינה נוספת.
עם ישראל במהלך הדורות, מגלה ומחדש בתורה, מגלה בעולם רובדים נוספים ועניינים עמוקים שעד זמן הגילוי לא היו גלויים בפועל.
ומתוך כל זה אנו מבינים גם לגבי תורת החסידות, שאין היא ניתנה במתן תורה נפרד ח"ו, אלא היא ניתנה ככל תורת משה במעמד הר סיני, במעמד כל נשמות ישראל עד הדור האחרון,
אלא שאכן בהתגלותה היו כמה שלבים ודרגות. החל מהדורות הראשונים שבהם היה הלימוד בה ליחידים ונסתרים, חבורות חבורות בהצנע ובסוד. עד לדורות האחרונים שלא רק שהותר ה"סוד" אלא ש"מותר ומצווה לגלות זו החכמה" לכל אחד ואחד, היינו שישנו עניין וחובה קדושה על כל אחד ואחד ללמוד את תורת החסידות.
ואין זה רק על האנשים המחויבים במצוות, אלא גם על הנשים ואפילו הטף, שעל כולם מוטל העניין ללמוד את פנימיות התורה שהתגלתה דווקא בדורות האחרונים.
בשיחות הרבי מבואר, שבדור שלנו, הדור האחרון של הגלות, נעשו חידושים הכי גדולים בכל העניין של הפצת תורת החסידות, מה שלא היה כלל בדורות הקודמים.
וכמו העניין שתורת החסידות הופצה ללשונות עם ועם, גם לאלו שלא מבינים עברית או אידיש, ואפילו לאלה של"ע לקויים בעניין הראייה, שמדפיסים להם – עד עצם היום הזה – ספרי חסידות בכתב המיוחד להם.
אך כל זה הוא שלבים נוספים בהתגלותה של אותה התורה, אך לא שניתנה תורה חדשה (מלשון שלא הייתה קיימת קודם, כנ"ל)
ולאחר כל הדברים הנ"ל, ידוע בשם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, די"ט כסלו הוא מתן תורה דפנימיות התורה . אך אין זה סותר לכל האמור לעיל, כמובן.
הרבי מסביר בזה כמה ביאורים, שמתוכם ניתן להבין מהי הכוונה במאמר זה, ואיך אין זה סותר ח"ו את הנאמר לעיל שהכל ניתן במתן תורה.
במקום אחד מבאר הרבי כך,
כשם שמ"ת קשור במיוחד לחודש השלישי וליום השלישי , שהרי התורה ניתנה "ביומא תליתאי בירחא תליתאי", כן הוא במתן תורה דפנימיות התורה שהיה בחדש השלישי מתשרי – חודש כסלו, וביום השלישי בשבוע;
כמו שבמ"ת התחדש שהאלוקות כפי שהיא היא יורדת למציאות התחתון – מה שלא היה שייך עד מתן תורה, כי כל מה שפעלו בעולם והכניסו בו קדושה, היה זה באופן שהקדושה לא חודרת בתוך המציאות הגשמית של התחתון, ואילו במ"ת התחדש שהעליונים כפי שהם לעצמם יורדים לתוך המציאות של התחתונים – כן הוא בי"ט כסלו, שהתחדש שהמעיינות עצמם נמשכים חוצה, ומופצים עד המקומות הנדחים ביותר. ואין זה חסרון במעיין, אלא הוא נשאר באותה מהות ובאותה הדרגה כפי שהוא במהותו, אלא שניתן כח מיוחד לחבר ולהפיץ את הפנימיות העצמית לתוך המציאות של התחתונים.
היינו שביום זה ניתן כח מיוחד ושייכות מיוחדת ליום של מתן תורה, אך ברור ומובן שאין זה כמתן תורה נוסף, כי מתן תורה לא יהיה עוד פעם, אלא זהו שלב עיקרי ויסודי בהתגלות התורה, וכידוע הפתגם ש"לאחרי פטברבורג" (הכוונה למאסרו של אדה"ז) נעשה גילוי נעלה ביותר בתורת החסידות.


מקורות

דבר מלכות – "תורה חדשה מאיתי תצא"

ראה "התמים" חוברת ב' ע' צד (188).

שבת פח, א.