הרבי מסביר על פי הידוע, שבתורה הכל מדויק, שהעובדה, שהתורה בחרה ללמדנו את המלאכות האסורות בשבת דווקא ממלאכות המשכן, מעידה על קשר מהותי-פנימי בין הדברים. מלאכות המשכן הן ה'אבות' - כלומר השורש והמקור - של המלאכות היום-יומיות בחיינו. כשם שהמשכן הוא המקור למלאכות הגשמיות, כך המשכן הוא גם תכלית כל המלאכה: אף-על-פי שמדובר במלאכות יום-יומיות פשוטות - ייעודן ותכליתן הוא לעשות משכן לה' ולהשכין את הקדושה האלוקית בעולם הזה.

ולדוגמא - מלאכת מבעיר, עניינו בעבודת ה', התעוררות ה שלהבת הנשמה, כפי שנאמר: "נר ה' נשמת אדם". יהודי נדרש להבעיר את אש הנשמה, שתהיה גלויה ומורגשת בליבו, ועד שיגיע לדרגת 'כלות הנפש' - תשוקה עזה של הנפש לעלות ולהיכלל במקורה האלוקי האין-סופי. אך זה צריך להיות בשביל האפר (כדין במלאכת המשכן), היינו לפעול בתוך העולם ולזככו.

ועל דרך זה בשאר מלאכות.