נושא: הלכה

משחק כדורגל ע"ג דשא בשבת

האם מותר לשחק בשבת משחק 'כדורגל' על גבי דשא?

 

תלוי; אם מדובר בדשא קשה ונמוך כמו הדשא המצוי במגרשים המיועדים לכך, מותר. אף אם מדובר בדשא או עשבים גדולים ורכים, שאם ירוצו על גביהם אזי וודאי ('פסיק רישא') שיתלשו עשבים על ידי הריצה, יש ליזהר בזה ולהחמיר שלא לשחק על גביהם.

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שלו סעיף ג: מותר לילך על גבי עשבים, בין לחים בין יבשים, כיון שאינו מתכוין לתלוש. אבל האוכלים בגנות, אסורים ליטול ידיהם על העשבים שמשקים אותם, אף על פי שאינם מכוונים, פסיק רישיה הוא; אבל מותר להטיל בהם מי רגלים או שאר משקין שאינם מצמיחין. הגה: ולכן טוב להחמיר שלא לאכול בגנות, אם ישתמש שם עם מים, דבקושי יש ליזהר שלא יפלו שם מים (ב"י בשם סה"ת).


ביאור הלכה סימן שלו סעיף ג ד"ה * מותר לילך ע"ג עשבים וכו' – עיין במ"ב והנה נמצא בסמ"ג דבר פלא שכתב במלאכת קוצר אין עולין באילן גזירה שמא יתלוש ואמרינן נמי בעירובין פרק המוצא תפילין אסור להלך ע"ג עשבים בשבת במקום שא"א לו שלא יתלוש והוא פלא דהא מסקנא דתלמודא התם דשרי בכולהו גוונא שהוזכרו שם כיון דקי"ל כר"ש יע"ש בגמרא והנה המהרש"ל בביאורו לסמ"ג כתב שם ג"כ דברים תמוהים בזה ודעתו דבכל אלה הוי פסיק רישא רק דמותר משום דאין מלאכת מחשבת וכתב זאת כדי לפרש דברי הסמ"ג שם והוא נגד כמה ראשונים דכתבו בהדיא דלא הוי פס"ר [עיין באו"ז שלהי עירובין ובריטב"א שם וכן משמע בטור והמחבר] וכבר השיג עליו בספר מאמר מרדכי ואפילו אם נניח הכל כדבריו ג"כ אינו מובן דברי הסמ"ג דכיון דע"פ מסקנת הגמרא הכל שרי היכי קחשיב זה הסמ"ג בתולדה שם. אכן באמת דברי הסמ"ג מועתקים מספר יראים בתולדה דחורש עי"ש ונ"ל לבאר דבריהם בדרך פשוט והוא דלא היה ניחא לו לומר דגם מימרא דרמי בר אבא דאסור לילך ע"ג עשבים משום דאץ ברגלים יהיה קאי רק אליבא דס"ד ודעתייהו דהאי מימרא קאי אפילו אליבא דמסקנא דקי"ל כר"ש ומיירי היכי דהוי פס"ר כגון שהוא הולך במהרה ורץ ע"ג עשבים והעשבים הם ארוכים דאז בודאי א"א שלא יהיו נתלשים וזהו מה דמסיים ע"ז ואץ ברגלים חוטא היינו שהוא אץ ונמהר ברגליו לילך עליהם [וכה"ג כתב היראים שם בסוגיא דשבת גבי אבין צפוראה דלא קאי אליבא דר"י רק אליבא דר"ש ובאופן דהוי פס"ר כגון גבי כלים גדולים עי"ש]:


משנה ברורה סימן שלו ס"ק כד: בין לחים וכו' – ומשמע בגמרא שאפילו אם העשבים הם ארוכות והוא הולך יחף שהעשבים רגילים להיות נדבקין בקשרי אצבעותיו אפ"ה מותר דלאו פסיק רישיה הוא שיתלש ולכן אפילו אם יתלש ג"כ אין איסור עליו שהוא אינו מכוין לזה. ומ"מ אם לאחר הליכתו מצא שנדבקו עשבים ברגליו בין אצבעותיו או על מנעליו יזהר שלא יסלקם בידיו דאסורים בטלטול משום מוקצה דביה"ש היו מחוברים:


עטרת צבי אורח חיים סימן שלו ס"ק ח: בין לחים בין יבשים. פירוש לא מבעיא לחין דרכין ונכפפין תחתיו ואינו פסיקא שיתלוש אותו בהליכתו, אלא אפילו יבשים דקשין ונוח לשבר. או זו ואין צריך לומר זו, דהיינו לחים דאם נתלשים בהליכתו אית ביה משום תולש אפילו הכי מותר, ואין צריך לומר יבשים דכנתלשים דמי. ואין חילוק בין הולך במנעלים או בלא מנעלים ועשבים נכנסים בין קשרי אצבעותיו ונתלשין, אפילו הכי מותר כיון דאינו מתכוין בהליכתו לתלוש, ובדבר שאינו מתכוין קי"ל כר' שמעון, ולא חשו כאן שמא יתלוש במתכוין כמו שחשו גבי אילן:


משנה ברורה סימן שלו ס"ק כה: כיון שאינו מכוין – עיין בבה"ל שכתבנו דהיכי דעשבים הם גדולים יזהר שלא ירוץ עליהן דהוי פסיק רישא שיתלש בודאי ואפשר דאפילו לילך עליהן במהרה ג"כ צריך ליזהר:


שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שלו סעיף ח: מותר לילך על גבי עשבים בשבת ואפילו הולך יחף ואפשר שידבקו עשבים בקשרי אצבעותיו ויתלשו מכל מקום דבר שאין מתכוין הוא ומותר:


ערוך השולחן אורח חיים סימן שלו סעיף כא: מותר לילך על גבי עשבים בשבת דלא גזרו רק באילן ולא חיישינן שמא דרך הילוכו יתלוש אחד מן העשבים משום דאינו הכרח שיתלושו ולכן אף אם יתלושו הוי דבר שאין מתכוין ושרי ואין חילוק בין כשהעשבים ארוכים או קצרים או בין הולך במנעל להולך יחף ובין הולך כדרכו להולך במרוצה וראיתי מי שמחמיר בהולך במרוצה וכשהעשבים גדולים ואין לנו לחדש איסורים מדעתינו דכיון דחז"ל אמרו דלא הוי פסיק רישא בכל ענין לא הוה פסיק רישא והחוש מעיד כן [ובה"ל רוצה לחדש בשביל הדבר התמוה הנמצא בסמ"ג ואין אנו אחראים לזה]: