תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה הגדר של ישיבה בסוכה "תשבו כעין תדורו? ב) האם ניתן לעשות כל דבר בסוכה, או שיש לכבד את הסוכה מעשיית דברים בזויים? ג) אם כן, מה הגדר של דברים בזויים האסורים?
ראשית יש להביא מה שנפסק בשולחן ערוך סימן תרלט סעיף א', שמצוות הישיבה בסוכה היא שיהיה אדם אוכל ושותה וישן ומטייל ומתגורר בסוכה כל שבעת הימים, כדרך שהוא גר בביתו כל השנה, ובכל שבעת הימים עושה אדם את ביתו ארעי וסוכתו קבע.
אמנם דירתו בסוכה אינה כדירת בית לגבי זה שקדושת הסוכה גדולה מאוד, ולכן ראוי למעט שם מאוד בדברי חול, ולדבר בה כי אם קדושה ותורה, וכל שכן שיהיה זהיר מלדבר שם לשון הרע ורכילות (משנה ברורה). וזאת למרות מה שפסק לפני כן שאם ירצה לדבר עם חבירו – ידבר עמו בסוכה, כי סוכתו צריכה להיות כביתו בכל השנה.
וכפי שממשיך המחבר ומונה דברים שאין לעשותם בסוכה מפני ביזוי המצוה (שהרי זו דירת מצוה), שכלים נאים ומצעות נאות יעלם לסוכה. אך כלי האכילה לאחר האכילה כמו קדרות וקערות, יניחם חוץ לסוכה. וכן כלים שמשהים בהם קמח, והערבות שלשים בהם וכלים של בשמים שאין דרך להחזיקם בדירתו רק בבית החיצוני, הכל נכלל בכלל כלי אכילה. וכמו כן כד או דלי ששואבים בו מים מהנהר, הכול יניח חוץ לסוכה (משנה ברורה).
ומסיים שם שכלל הדבר הוא שכל דבר שאין דרכו להיות בתוך דירתו בו מתגורר, אין לאדם להחזיקו בתוך הסוכה.
דיוק נוסף מדייק המגן אברהם בלשון הרמ"א במה שכתב שקדרות אסורות "לאחר האכילה", שמלשון זה משמע שבשעת האכילה עצמה מותר להכניס לסוכה גם קדרות, ולערות מתוכן לתוך קערות האכילה, או לתוך קערה מרכזית.
ומכל מקום העולם נזהרים מלהכניס את הקדרה עצמה לסוכה, אף קודם האכילה, ונראה שחששו לדעת המחמירים שאין להכניס קדרה בכל אופן שהוא, גם שלא בשעת אכילה, והם דעת רבינו תם ובעל הלכות גדולות, שהזכירו שאין להכניס קדרות ולא הזכירו כלל חילוק בין שעת אכילה ללאחר אכילה, ובפרט שהזכירו שטעם האיסור הוא מפני שאין להכניס כל דבר שאין רגיל להחזיק בחדר העיקרי בו מתגורר, רק בחדר שמבשלים שם. ואף שרש"י שפירש שמדובר בקערות, אפשר שמודה בקדרות שאסור, מפני שאפשר לערות מהקדרות לקערות חוץ לסוכה. ואפילו שיטת המחבר ניתן להסביר כך, שמה שכתב לאחר אכילה היינו מפני שאז שניהם אסורים – גם קערות (שער הציון שם י- יא).
עוד מובא במגן אברהם שהמנהג שלא להכניס נר של חרס לסוכה, ואפילו אם היא חדשה לא כל כך רצוי, ורק אם מצופה בזכוכית יש להקל כדין כלי זכוכית (משנה ברורה).
ובהמשך הסעיף מביא המחבר שכמו כן אין לעשות תשמיש בזוי בסוכה כמו למשל לשטוף את הקערות, או להשתין בסוכה אפילו בתוך כלי, אף שעושה כן גם בביתו, וכל זה בכדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו.
וכל זה הוא לכתחילה, אך בדיעבד אם הכניס אדם לסוכה דבר שאינו מתאים לקדושת וכיבוד הסוכה, כגון כלי מאכל, או שעשה בה תשמיש בזוי, הסוכה אינה נפסלת בכך.
העולה מן האמור: שלכתחילה אין להשתמש בסוכה אלא באותם הדברים והשימושים שעושה האדם בתוך ביתו הפנימי – בו מתגורר בשימושו הפרטי, ואפילו אם יש לו בית בו מבשל ושם משתמש בכלים שונים לבישול, יש מקפידים ומחמירים שלא להביאם לסוכה אף אם הם מלאים באוכל, ומכל שכן שארי דברים שאינם רגילים להיות בתוך ביתו, כמו להכניס 'אופניים' לתוך הסוכה.
ומכך מובן בנוגע לנידון דידן, שלכתחילה יש לבנות את הסוכה מחוץ לאותו מתקן שעשועים לילדים המונח בחצירו, או באם אפשרי להוזיזו במשך החג חוץ לסוכה. מאחר ואין דרך שדבר כזה יהיה בתוך ביתו הפנימי.
אמנם אם כבר בנה את הסוכה שם, וטירחה גדולה להוציאו מאחר והוא קבוע שם או מחובר לארץ. אין זה פוסל את הסוכה בדיעבד. ועל כל פנים עליו לכסותו באיזה כיסוי למשך ימי החג.
