תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש איסור להתקלח ביום טוב? ב) האם יש הבדל בזה בין מים חמים לקרים? ג) האם יש הבדל האם התחממו מערב יום טוב או ביום טוב עצמו? ד) האם יש הבדל בזה בין אנשים מבוגרים לילדים קטנים?
ראשית יש לציין את המובא בשולחן ערוך סימן תקיא סעיף ב', שמותר לחמם מים ביום טוב בכדי לרחוץ בהם את הידים, אבל לא את כל הגוף – ואפילו אם אינו רוחץ את כל הגוף בבת אחת, אלא רק אבר אבר בפני עצמו, אף על פי כן אסור, כדין מים שהתחממו ביום טוב שאסורים ברחיצת הגוף בכל אופן.
אמנם נחלקו הראשונים האם איסור זה הוא מהתורה או מדרבנן. שלפי התוספות איסור זה הוא מהתורה, ולדעת הרמב"ם והגאונים איסור זה הוא מדרבנן בלבד, ונפקא מינה בין ב' שיטות אלו היא האם יהיה מותר לחמם מים לצורך חולה שאין בו סכנה שמותר ליהודי לעשות בשבילו מלאכות מדרבנן בלבד, שלפי התוספות יהיה אסור, ולפי הרמב"ם יהיה מותר. ולפי הדעה השלישית שהיא העיקר, יהיה מותר על ידי שינוי (שער הציון אות ט).
וחימום מים מותר לצורך ידיו ואף פניו ורגליו כל עוד אינו רוחץ בהם כל גופו, ואפילו מים שראויים רק לרחיצה ולא לשתיה. והטעם שאסור כל גופו הוא מפני שאין זה שווה לכל נפש רק למפונקים שהתרגלו לזה (משנה ברורה).
וכתב הרמ"א שכל האמור הוא דוקא לרחיצת גדולים, אבל רחיצת קטנים מותרת במים שחיממם יהודי ביום טוב. והדיוק בזה אם עבר וחיממם בדיעבד או שנשאר לו ממה שחימם לצורך שתיה וכדומה. שבזה לגדולים אסור מכל מקום (אפילו לאלו שמתירים רחיצה לגדולים במים שהוחמו מערב יום טוב). אבל לקטנים באופן האמור מותר מאחר וזהו דרך גידולם, ודוקא כאשר אמנם רגילים לרחוץ בכל יום, אז אומרים שזהו דרכם, אבל תינוקות שאין דרך לרחוץ אותם אלא פעם בשניים או שלשה ימים אין זה נחשב דרך גידולם ואסור כמו בגדולים (משנה ברורה).
ויש שכתבו לעיין אם מותר לרחוץ את רגליו כיום שאין הרגילות כיום לרחוץ בכל יום את הרגלים, מפני שזה היה הרגילות דוקא בימיהם מפני שהיו הולכים יחף ללא נעלים, ואם כן כיום נחשב רחיצת רגליו כמו שאר אברי הגוף שאסור, וכאמור שאמנם רחיצת פניו וידיו מותרים אך שאר אברי הגוף שאינם בכלל ההיתר אסורים ברחיצה ואפילו איבר איבר, ואפילו איבר אחד בלבד חוץ מאלו. אמנם בחמד משה מתיר לרחוץ כל עוד אינו רוחץ רוב גופו. ולמעשה יש להחמיר בזה והמיקל יש לו על מי לסמוך (ביאור הלכה דיבור המתחיל ידיו, ואבל).
אמנם במים שהוחמו מערב יום טוב מותר לרחוץ כל גופו אפילו בבת אחת אפילו שבשבת אסור לרחוץ במים חמים שהוחמו מערב שבת אפילו אבר אבר, אמנם דוקא שלא בבית המרחץ, אבל בבית המרחץ אסור כמבואר בהמשך הסעיף בשולחן ערוך שם, והרמ"א כותב על כך שיש אוסרים גם במים חמים שהוחמו מערב יום טוב וכן המנהג בפועל.
וטעם האוסרים הוא מפני שסוברים שאין חילוק בין שבת ליום טוב בזה, ואמנם גם לשיטתם מותרת הרחיצה במים חמים שהוחמו מערב יום טוב אם רוחץ אבר אבר בפני עצמו שזה מותר לדברי הכל.
אך כאמור לתינוק שרגיל ברחיצה מותרת הרחיצה אפילו במים שהוחמו כבר בדיעבד ביום טוב. ולתינוק שאינו רגיל בכך יש להחמיר גם במים שהוחמו מערב יום טוב, ולעת הצורך יש להקל על כל פנים במים שהוחמו מערב יום טוב (משנה ברורה).
כלל דבר שלגדולים איסור הרחיצה ביום טוב הוא כמו בשבת ואסור לפי זה אפילו במים קרים כמבואר במשנה ברורה סימן שכו, יח. אמנם המצטער מאוד מזיעת יתר וריח רע, ומצוי בשני ימים רצופים של חג, יש לו על מי לסמוך להתקלח במים קרים ואפילו במים חמים שהוחמו מערב יום טוב יש להקל.
העולה מן האמור שקטנים שרגילים לקלח אותם בכל יום ונתלכלכו מאוכל וכיוצא בזה במשך החג (ובפרט כאשר מדובר ביומיים חג), ניתן לרחוץ אותם במים קרים. ואפילו במים חמים – אם הוחמו מערב יום טוב. ואפילו במים חמים שכבר עבר וחימם אותם ביום טוב, או שחימם לצורך שתיה או לצורך רחיצת פניו, מותר לרחוץ בהם הקטנים. [ובמקום הצורך יש להקל גם לקטנים שאין רגילים לקלח אותם בכל יום, אפילו במים חמים שהוחמו מערב יום טוב, אך לא במים חמים שהוחמו ביום טוב עצמו.]
