בשאלה זו, נתחבטו ונשאלו גדולי הרבנים בדורות האחרונים, וחלקם ענו בכה וחלקם ענו בכה, ואף יש כאלו שלא העלו פסק הלכה ברור בעניין. ולקמן, נדון ונלבן את השיטות השונות, מהראשונים עד אחרוני האחרונים, ובסופו של דבר נעלה בעז"ה הלכה למעשה, כפי המנהג בחסידות חב"ד.
ובתחילה, נביא את דברי השולחן ערוך, שכותב בדין – אכסנאי – היינו אדם שמתארח בבית של מישהו אחר, כיצד הוא צריך לנהוג לעניין הברכה, וכך הוא מביא (הלכות חנוכה סימן תרעז סעיף א) – אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה; ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו. הגה: וי"א דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש, ידליק במקום שאוכל, וכן נהגו (תשובת רשב"א סי' תקמ"ב /תקמ"א/)
המחבר מביא שאכסנאי שאין מדליקין עליו את הנרות בבית, הוא צריך לתת פרוטה לבעל הבית כדי להשתתף איתו בנרות חנוכה. כי מצוות חנוכה היא מצווה שמוטלת על כל אחד ואחד.
ומביא אפשרות נוספת, שאם יש לו לבעל הבית כמה פתחים, ונותר פתח שראוי בשבילו, הנה צריך הוא להדליק בפתח הראוי לו.
ומעיר על זה הרמ"א, שדין זה שונה הוא מדורות עברו לדורות אלו – שבדורות עברו היו מדליקים את הנרות בפתח הבית, אך בדורות אלו, שמדליקים את הנרות דווקא בתוך הבית, הנה כל אחד ידליק במקום שאוכל. ומסיים שכן נהגו בפועל.
באחד השו"תים, דנים מהו אכן הדין בבחורים הנמצאים בישיבה וישנים בהדארמיטארי' (פנימי') שלהם, ואוכלים אצל בעה"ב אחד, או בבית התבשיל המיוחד להם, וכן מי שאוכל אצל חמיו או אביו וישן בביתו, האיך ינהגו בהדלקת נ"ח האם ידלקו במקום אכילתם או במקום שינתם.
ומעלים, שכדי לבוא לבירור נד"ד נתחיל במקור הלכה זו, הנה בתחילה מביאים את דברי הטור (או"ח סי' תרע"ז) שהביא בשם אביו הרא"ש ז"ל בתשובה, דבן האוכל אצל אביו, או האוכל אצל חבירו, ויש לו בית מיוחד לשינה, צריך להדליק, דכיון שיש לו בית מיוחד לשינה וכו', ומאריכים בזה ומפלפלים בזה ממקורות שונים, ומביאים את דברי הראשונים והאחרונים בזה, שדנו רבות בעניין.
ולבסוף, מביאים חלוקה במהות הבחורים, וכך הם כותבים, שיש לחלק בבחורים הישנים בישיבה ואוכלים בבית התבשיל המיוחד להם, אם שניהם מקום השינה והאכילה בבית אחד, וכפי הסדר הנהוג אחרי האכילה הולכים תיכף משם, ונמצאים יותר – חוץ מזמן הלימוד בביהמ"ד – בחדר השינה, אז בודאי יש יותר פרסום בחדר השינה, לפי הנ"ל יש להדליק בחדר השינה, אמנם אם אינם בבית אחד, וכן אם אוכל אצל בעה"ב, יש לדון אם בכה"ג נקרא אכילת קביעות, אף שאוכל שם תמיד, כי זה דומה לאוכל במסעדה והולך לו,
אולם במי שאוכל אצל חמיו או אביו, לכאורה זה הדין המבואר בש"ע, אשר כתב ע"ז הרמ"א דכשמדליקין בפנים ידליק במקום שאוכל, ותלוי אם אוכל שם בקביעות או לא, אבל י"ל דזה דוקא באכסנאי או בן הסמוך באש"ל על שלחן אביו, שאין חילוק בין השינה ובין האכילה בענין הקביעות, אבל אם יש לו בית דירה משלו לישן ולכל תשמישיו דמקום השינה יותר קביעות מהמקום אכילה, צ"ע, די"ל קביעות של אכילה אפילו אצל אביו או חמיו לעומת שינה בבית עצמו, הוי רק כמו באקראי, דמבואר בטו"ז ומג"א שם דצריך לילך לביתו להדליק שם.
אמנם בנוגע לבחורים הלומדים וישנים בישיבה ואוכלים במקום אחר,יש להם להדליק נ"ח במקום שינתם.
אמנם הישנים בבית אביהם או במק"א ואוכלים בישיבה, עליהם אי אפשר לומר אנן סהדי כנ"ל, כי המה ניחא לאכול בישיבה שלא לבטל מלימודם, לכן אם אין ביטול תורה, יש להם לקבוע סעודה בימי חנוכה במקום שינתם ולהדליק שם לצאת מידי כל כל ספק הנ"ל, אבל אם יש בזה ביטול תורה ע"י זה, יש לצרף לימודם בישיבה כל היום, לאכילתם שם, וידליקו במקום אכילתם. עד כאן הוא תוכן הדברים שמובא בשו"ת זה.
והעולה לדינא, שלמרות שמדברי הרמ"א משמע שעדיף להדליק במקום האכילה, כתבו האחרונים שזהו דוקא בבית, בו עיקר הישיבה והתשמיש הוא במקום האכילה, אך בחדרי פנימייה הרגילות שהחדר הוא המקום העיקרי, ואף לפעמים אוכלים בו גם כן, ולכן ידליק בפתח החדר הפרטי. וכן נוהגים בפועל בריבוי ישיבות, שהבחורים מדליקים בפתח החדר שלהם הפרטי.
