נושא: תפילה

מצווה עוברת ותפילה במנין

אדם המסיע אדם מבוגר לעיר אחרת לצורך עריכת 'ברית מילה' עבורו, ומחמת כן יצטרך להתפלל ביחידות, אמנם באפשרותו לצאת לאחר התפילה במנין, אך הדברים לא ילכו באופן חלק, מה עדיף?

יכול לצאת לדרך בזמן הרצוי בכדי לפעול המצוה בצורה הטובה ביותר, אף אם עי"ז יצטרך להתבטל מתפילה במנין.

מקורות

כתב בשולחן ערוך אדה"ז אורח חיים (סימן צ סעיף יז): ההולך בדרך והגיע למלון מבעוד יום ורוצה ללון שם אם יש לפניו עד ד' מילין ועד בכלל מקום שמתפללין בעשרה צריך לילך ללון שם אם יכול לבא שם בעוד היום גדול [ו]שלא יהא צריך ללכת יחידי אבל יותר מד' מילין לא הטריחוהו (חכמים) ולאחריו צריך לחזור עד מיל ולא עד בכלל כדי להתפלל בעשרה (והוא הדין הדר בישוב תוך מיל למקום שמתפללין שם בעשרה חייב לילך בכל יום בקר וערב להתפלל בעשרה).


ומכל שכן שלא ישכים אדם לילך לדבר הרשות מעיר שמתפללין שם בעשרה אם יכול לבא למחוז חפצו בעוד היום גדול, ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפלה (ואפילו אם הוא רוצה להשכים ולילך קודם שהגיע זמן התפלה) שתפלת הצבור אף על פי שהוא מצוה מדבריהם, היא גדולה ממצות עשה של תורה הואיל ומקדשין בה ה' ברבים שהרי מותר לעבור על מצות עשה של תורה ולשחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה כמ"ש ביורה דעה סי' (רמ"ז) [רס"ז].


ומכל מקום תלמוד תורה גדול מכולם (שהרי מנו עיון תפלה עם הרבה דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואעפ"כ אמרו ותלמוד תורה כנגד כולם), לפיכך מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל כלל (כי אם לדברים הכרחים לצרכי גופו ולימודו) אין לו לבטל מלימודו ולילך לבית הכנסת אלא יתפלל בביתו בעשרה, ואם לא ימצא עשרה טוב לו שיתפלל יחידי משיתבטל מלימודו בשעת הליכה לבית הכנסת.


[ומדיוק דברי רבינו – "ומכל שכן שלא ישכים אדם לילך לדבר הרשות מעיר שמתפללין שם בעשרה אם יכול לבא למחוז חפצו בעוד היום גדול", משמע שבנידון דידן שהולך לדבר מצוה, ובפרט שהדברים יעשו ברחבות ללא מניעות, יכול לצאת לדרך אף שמחמת כן יצטרך להתבטל מתפילה במנין.]