שאלה מצויינת. נתחיל מהסוף – באם התנית כך קודם שקנית את העליה ניתן להשתמש בכספי המעשר. אך במקרה ולאחר שקנית את העליה ונתחייבת עבורה בתשלום לבית הכנסת – אין להשתמש בכספי מעשר לפרוע את התחייבותך לבית הכנסת.
הגמרא במסכת תענית (ט' ע"א) מביאה את דרשתו של ר' יוחנן: "מאי דכתיב "עשר תעשר" – עשר בשביל שתתעשר". דהיינו, שבאמצעות הפרשת מעשר מממון האדם מברכו הקב"ה בעשירות.
עוד מוסיפה שם הגמרא (בשמו של רבי יוחנן) שניתן לבחון את הקב"ה בדבר זה (!) כמו שאומר הנביא מלאכי "הביאו את כל המעשר . . . ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבא-ות . . והריקותי לכם ברכה עד בלי די".
בעלי התוס' מוסיפים (בגמרא הנ"ל, ד"ה "עשר תעשר"):
"הכי איתא בספרי "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה", אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, ריבית ופרקמטיא (סחורה) וכל שאר רווחים מנין? ת"ל "את כל.." … לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו". ע"כ.
כלומר, שלא רק מתבואה נדרש להפריש מעשר אלא אף מרווחים של ריבית, מסחר וכדומה.
נחלקו הפוסקים האם חיוב זה הינו מדאוריתא, דרבנן או רק מנהג בעלמא (ראה כ"ז באריכות בשו"ת חוות יאיר סי' רכ"ד, שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' פה ועוד)
איך שלא יהיה, ודאי שהפרשת מעשר כספים טומנת בחובה שכר גדול וכדאי מאוד להשתדל ולקיימה. להלן נראה ממה יש להפריש הכספים וכמה.
שו"ע המחבר (חלק יורה דעה סימן רמ"ט ס"א) פוסק:
"שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים, ואם אין ידו משגת כל כך יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר. ואחד מעשרה מדה בינונית, פחות מכאן עין רעה…".
הרמ"א מעיר עליו: "ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה רק יתננו לעניים".
כלומר, שאין להשתמש בכספי מעשר לצורך קניית מצוות או צרכי מצוה. אלא לתת את הכסף לעניים.
בנושאי-הכלים על השו"ע האריכו רבות באיזה אופנים כן ניתן להשתמש במעשר כספים עבור מצוות ועניינים מסויימים, וכפרי שנפרט את חלקם להלן.
הגמרא במסכת ביצה (דף י"ט ע"ב) אומרת ש"כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין", דהיינו (כפי שרש"י מסביר שם) שדבר שאדם מחוייב להביאו (כגון קרבן חגיגה, שעליו אמרה הגמרא דין זה) אסור להביאו מכספי מעשר שני או מכספי נדר או נדבה שנתחייב.
עפ"ז דנים הפוסקים האם ניתן לשלם עבור מצוות מכספי מעשר או רק לתיתם לצדקה.
בעל הטורי-זהב והש"ך ציטטו בשם המהרש"ל והדרישה שבאם אין בידו מספיק מעות לשלם עבור מוהל שימול את בנו, או שאין בידו מספיק כסף עבור הכנסת כלה, או אפילו למטרת קניית ספרי קודש – מותר לו להשתמש בזה מכספי מעשר. ובלשונו של הש"ך:
"וכתב בדרישה בשם תשו' מהר"ר מנחם, שמותר ליתן מן המעשר להיות בעל ברית, או להכניס חתן לחופה, או לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשאילן לאחרים ללמוד בהם, אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה המצוה עכ"ל;
ומוסיף הש"ך: "ונראה לי דכשקונה בעדו ספר צריך לכתוב עליו שזהו מן המעשר למען ידעו בניו דבר זה ולא יחזיקוהו להם".
כלומר שירשום על הספר שנקנה מכספי מעשר ע"מ שלא ינכסוהו בניו עבורם, אלא יהיה הספר לתועלת הרבים.
פוסקי זמנינו דנים במקרים נוספים האם ניתן להשתמש בכספי מעשר על פי המובא בשו"ע חלק יורה-דעה סימן רנ"א, שם מגדיר בעל השו"ע מיהם הנכנסים בקטגוריה של ראויים לקבל צדקה, וממילא הוא הדין אף לנתינת כספי מעשר.
כך למשל, אין להביא מתנת בר מצוה מכספי מעשר הואיל ונער הבר מצוה לא חוסה תחת אותה קטגוריה של הראויים לקבלת צדקה.
הפתחי-תשובה (בסימן רמ"ט הנ"ל), מאריך בעוד מקרים ואופנים של שימוש בכספי מעשר, אימתי מותר להשתמש ואימתי אסור, וביכולתך לעיין במקורם ולהרחיב.
בנוגע לשאלתך: לאחר שראינו את מקור החיוב ברז"ל למעשר כספים, נביא את דברי הט"ז שפסק וזה לשונו:
"ולענין לקנות מצות בבית הכנסת במעות מעשר, נ"ל דאם בשעת קניית המצות היה דעתו על זה שרי, דהא המעות לצדקה אזיל. ואף שהוא נהנה במה שמכבד לקרות אחרים לס"ת, אין זה איסור שהרי בכל מעשר יש טובת הנאה לבעלים, מה שאין כן אם בשעת קניית המצות לא נתכוין ליתן ממעשר ואח"כ רוצה לפרוע ממעשר ה"ל כפורע חובו ממעשר כנ"ל בזה".
כלומר, שאם מלכתחילה עלה בדעתך לרכוש את העליה באמצעות כספי מעשר – מותר ובאם לאו אסור כנ"ל.
