תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש איסור בורר ביום טוב? ב) אם אין איסור בורר, האם זהו גם כאשר משתמש בכלים המיוחדים לברירה? ג) מהו הגדר של כלים המיוחדים לברירה?
ראשית יש להביא את הנפסק בשולחן ערוך סימן תקי סעיף ב', שהבורר קטניות ביום טוב, יכול לברור כדרכו בכדי לאכול את הקטניות בו ביום, והקילו לברור אפילו בקנון ותמחוי שהדרך לברור על ידם בחול, אמנם בטבלה או נפה וכברה לא יברור ביום טוב, מפני שהדרך לברור בכלים אלו לימים רבים, ונראה כאילו בורר לימים רבים.
והעניין שבורר כדרכו, עניינו שיכול לברור גם את הפסולת מתוך האוכל, ולא רק את האוכל מתוך הפסולת, אך זהו דוקא כאשר האוכל יותר מרובה מהפסולת, שאז בהוצאת הפסולת יש פחות טרחא, אבל אם הפסולת מרובה על האוכל, כך שישנה טרחא יתירה בהוצאתו, אזי עליו לברור את האוכל ולהניח את הפסולת.
ואם היה אחד מהן דק ביותר שקשה לברור אותו מן האוכל, אזי למרות שהשני מרובה יותר, לא יברור את המועט הדק, מאחר ומחמת דקותו קשה מאוד לבררו, אלא יברור את המרובה הגס, שקל יותר לברור אותו.
נמצא שהכלל בזה הוא, שעדיף ביום טוב למעט בטרחה כמה שיותר, ואין זה משנה אם מדובר על כמות או על איכות.
ובביאור הלכה מביא שמה שכתב הרמ"א שברירה ביום טוב מותרת כל עוד רוצה לאוכלו בו ביום, אך אין צריך להיות לאלתר בסמוך לאכילה ממש, כן הוא דעת המגן אברהם על פי דעת הרשב"א, שברירה ביום טוב מותרת לגמרי והיא מהמלאכות שהותרו כמו אופה ומבשל, וממילא מותרת גם שלא לאלתר, אלא גם כאשר מניח לבו ביום.
אך ממשיך להעיר מדוע אין אוסרים בורר כאשר היה ביכולתו לברור מבעוד יום, שהרי אם זהו כאופה ומבשל, הדין בהם הוא גם כן כך שכל שהיה באפשרותו לעשות מבעוד יום אסור לעשותו ביום טוב, אלא אם כן משנה מדרך החול, ואם כן הוא הדין בבורר. וכן כתב החמד משה.
אמנם הביא שם, שלמרות שנראה כן בסברה, מכל מקום מסתימת המחבר והרמ"א שלא רמזו זאת אפילו באיסור בורר, נראה שהקילו בכל אופן – גם כאשר היה ביכולתו לברור מבעוד יום.
ומבאר הטעם בזה, שכיון שלא התירו לברור כדרכו בכלים המיוחדים לברירה לכמות מרובה כמו נפה וכברה אלא רק בקנון ותמחוי וכל שכן בידו, הרי זה נחשב כשינוי מספיק להתיר את הברירה בכל אופן – גם כאשר היה באפשרותו לברור מבעוד יום.
ומסיק למעשה, שכל הנוהג להקל לברור את הקטניות – פסולת מתוך אוכל, למרות שהיה באפשרותו לעשות זאת מבעוד יום, יש לו על מי לסמוך, ואף אם אין זה נעשה לצורך אכילה לאלתר אלא להמשך היום על כל פנים.
ומסיים שמכל מקום לכתחילה נכון לעשות בכל מצב בו היה באפשרותו לברור מערב יום טוב, שיברור רק באופן המותר – אוכל מתוך פסולת (ואזי יהיה מותר גם שלא לאלתר, כי וודאי נחשב שינוי), וכמדומה שכן נוהגים העולם.
אך אין שלא יהיה כל האמור הוא רק כאשר היה באפשרותו לברור מבעוד יום, אך בכל מצב שלא היה באפשרותו לברור מערב יום טוב, כגון מאכלים שהכינם רק ביום טוב עצמו מחמת שאם היה מכינם מערב יום טוב היה משתנה אפילו במעט מראיתם או טעמם, מותר לברור אותם ביום טוב כרגיל, ואפילו בכלי המיוחד, רק שלא היה כלי המיועד להכנה לכמות מרובה (כמו נפה).
וכמו כן אם רוצה להוציא באמצעות כלי מנוקב כמו כף מחוררת דגים וכיוצא בזה מהרוטב סמוך לסעודה, או מסננת קטנה שאין הדרך לברור בהם כמות מרובה לימים הרבה כלל להוציא גושים וכיוצא בזה מאוכל, או להשתמש במקלף ירקות לקילוף הירקות לסלט, וכן להוציא בשעת האכילה עצמות קטנות מהדג וכיוצא בזה.
העולה מן האמור: שמותר לברור ביום טוב אפילו בכלי המיוחד לברירה מועטת (כמו כף מחוררת, מקלף, מסננת קטנה) – ואפילו אם אין זה לצורך מידי אלא להמשך היום.
אמנם לא יברור בכלי המיועד לכמות מרובה – לצורך ימים הרבה, כמו נפה וכברה או קערת מסננת גדולה וכיוצא בזה.
[וכל דבר שהיה באפשרותו לברור מבעוד יום, נכון שלא יברור אלא בהיתר, והנוהג להקל בזה יש לו על מי לסמוך.]
