במבט ראשון, באמת משפט זה נראה תמוה, כי באמת מובא בחסידות שהקב"ה משגיח על הכל. אין דבר שקורא בעולם, שהוא לא בהשגחה של הקב"ה. מהפרט הכי קטן עד לפרט הכי גדול הכל זה מכוון בהשגח"פ רק מהקב"ה. הקב"ה גם משגיח על כל עלה שעף ברוח שזה נראה לנו סתמי ביותר, הקב"ה קובע מה יהיה עם אותו עלה לפרטי פרטים. אין פרט במציאות שהקב"ה לא משגיח עליו.
ואם כך, שהקב"ה משגיח על הכל, נשאלת השאלה באמת מה מתכוון ר' בחיי, שהקב"ה מסיר את השגחתו ממנו, מאותו האיש שאינו בוטח?
וביאור העניין הוא ע"פ המבואר בחסידות, שיש בהשגחה של הקב"ה שתי דרגות. יש השגחה גלויה ויש השגחה נסתרת. אחד הביטויים שמבטאים את ההשגחה הנסתרת של השם זה מה שנקרא הטבע, כידוע בחסידות, שהטבע בגימט' אלוקים. כל חוק טבעי, כל מה שטבעי בעולם – זה בעצם הקב"ה, רק שזה הקב"ה בהסתר. הוא משגיח על הדבר בצורה נסתרת. הוא עושה את הכל בצורה נסתרת.
לעומת זאת, יש השגחה גלויה שהיא השגחה בשם הוי' שזה הגילוי, שהקב"ה מהווה ומנהיג את הכל ברחמיו. זה השגחה של גילוי.
ההבדל בין ההשגחה הגלויה להשגחה הנסתרת, שבהשגחה הגלויה, רואים את הטוב בגלוי. בהשגחה הנסתרת, זה גם כן טוב, אבל זה לא נראה כך.
כל מה שהקב"ה עושה זה טוב אבל אתה לא יכול לראות את הטוב בגלוי. הטוב מוסתר. ז"א מאחורי כל צרה שקוראת, גם בצרה שפתאום אתה רואה שלא הולך לך, כי אתה בתוך הידיים של עצמך, (כמו מה שר' בחיי מתאר באותו המקום, שהקב"ה מוסר את האדם לידי עצמו ואז הדברים מתחילים לא ללכת) גם זה הקב"ה עושה וגם הוא נמצא שם בתוך הפרטים רק שכאן הטוב נמצא אך בהסתר. הקב"ה לא מראה את טובו בגלוי. כאן הטוב הוא בהסתר.
לעומת זה, כשיש השגחה גלויה, שרואים את הטוב בגלוי. רואים בגלוי שזה הקב"ה משגיח.
והביאור מדוע זה נקרא בשם "נסתר" וזה נקרא בשם "גלוי", הוא כיהקב"ה הוא תכלית הטוב וכל מה שהקב"ה רוצה בתוך המציאות, שיהיה רק טוב. טוב בגשמיות, טוב ברוחניות. הוא לא ברא שום נברא כדי שיהיה לו רע בשום פרט. זה פנימיות רצונו של השם.
אנחנו אומרים כל יום בתפילה "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", וזה ברור שכך, אלא רק שיש מצבים שגורמים שהקב"ה יפעל ויתנהג בלי שהוא יראה את טובו הגלוי. הוא יסתיר את טובו.
כמו לדוגמא כשהוא מעניש, פוגע כביכול בדבר מסוים, בוודאי שהקב"ה עושה את זה אבל הוא עושה את זה לטובה, אלא שלא רואים את הטובה כרגע. הטובה מוסתרת.ושוב, כמובן וגם פשוט שזה בידיים של ה' אבל לא רואים בגלוי את הטובה.
אומר ר' בחיי, מה גורם, שהקב"ה משגיח עליך אבל מתוך הסתר, שהדברים לא ילכו, יהיו קשים, ויהיה סבל ויתלווה כל מיני דברים מסביב?
הסיבה שגורמת לזה (יש כמובן הרבה חשבונות לקב"ה אבל אחד הדברים, שזה מה שאנחנו לומדים פה כרגע) זה שאתה רחוק ממנו. רחוק במושג שאתה לא סומך עליו. אם אתה סומך עליו, אתה בוטח בו, אתה בזה גורם, שהשגחתו הפנימית, תהיה בגלוי.
וכל זה הע"פ העיקרון של מידה כנגד מידה. בזה שאתה סומך עליו, בוטח בו, אתה מגלה בזה את השגחתו הגלויה. לעומת זה, בזה שאתה מתנתק ממנו וסומך, בין אם על עצמך ובין אם על דברים אחרים, הוא ממשיך להשגיח עליך אבל מכיוון שאתה מתרחק בתודעה שלך ממנו, זה גורם שהוא מסתתר ממך וברגע שהוא מסתתר ממך, ממילא קורים אותם דברים, זה כביכול נראה שאתה נמסר בידיים של כביכול אותו דבר. מתחילים לקרות דברים לפי הגבולות האנושיים או לפי עניינים שע"פ טבעי העולם, ולא ע"פ אותו גילוי אמיתי מלמעלה.
לכן יש כאן מן תהליך. החלק הראשון, "הבוטח בה', חסד יסובבנו", "אשרי הגבר אשר יבטח בה'". אם אתה בוטח בה', נהיה לך טוב כי הקב"ה הוא טוב וכיוון שאתה סומך עליו בגלוי, ממילא זה אומר שהטוב שלו יתגלה ולעומת זה, כשאתה לא סומך עליו, בזה שאתה בחרדה, ובזה שאתה לא סומך עליו, או בזה שאתה סומך על מישהו אחר או על עצמך, אז אתה בעצם גורם להסתר של הטוב של הקב"ה.
ועל פי כל זה מובן, שמה שמתכוון רבינו בחיי שהוא מסיר את ההשגחה, אין הכוונה שנגמרת ח"ו השגחתו של הקב"ה, כי היא באמת קיימת על כל פרט ופרט, באופן תמידי, אלא שהשגחתו של הקב"ה היא בצורה נסתרת – ההשגחה הגלויה, שגורמת שטובו של הקב"ה יהיה באופן גלוי, היא לא קיימת, אלא נשארת רק ההשגחה הנסתרת.
