נושא: כללי

ממונות

אחד ביקש מהשני שימכור בשבילו את הרכב, וכן עשה השני, אמנם בעל הרכב טוען שלפי דעתו הרכב שווה הרבה יותר מהמחיר שקיבל עליו ע"י מכירת חבירו, וטוען שעל חבירו לשלם לו את הפרש ההיזק מהמכירה. בנוסף השני שטיפל במכירת הרכב מבקש שכר טרחא על כך כמסוכם, ובעל הרכב טוען שהוא הזיק אותו במכירת הרכב ואין עליו לשלם לו על כך.

כל עוד המכירה התבצעה באופן רגיל המקובל בשוק, אין בעל הרכב יכול כטענתו, ועליו לשלם לחבירו שהתעסק במכירה, 'שכר טירחה' כפי שסוכם.

מקורות

הרחבת טעם הדבר: אין בעל הרכב יכול לטעון כטענתו, מאחר והוא סמך על חבירו ולא אמר לו למכור בסכום מסויים, וכן עשה השני – לפי דעתו והבנתו, וכידוע שבמכירת נכסים ב'יד שניה' אין המחירים קבועים, אלא משתנים לפי הרבה פרמטרים וכו', ואחד מבין כך והשני כך, ואף שטוען שהוא לא ידע שחבירו יבין את המחיר באופן מסויים, זוהי בעיה שלו, שעליו היה לברר זאת. ועל כן גם עליו לשלם לו על עבודתו כפי שסוכם.


[אמנם כל זה כשעדיין מדובר בסכום סביר, שנמצא בטווח המחירים של כזה רכב ב'יד שניה', אך אם ברור לכל, שמדובר בסכום הפסד לכזה רכב כפי שמקובל בשוק ה'יד שניה', הרי הוא מזיק, ועליו לשלם לו את ההפרש, שהרי יכול לטעון לו "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי". (שהרי משכירו בכסף לעשות את עבודתו כראוי)].